יד אליעזר חלק א קנז

לו חזקת חי עד עכשיו שמת ואמרי' השתא הוא שמת וחזקת חי לא אתרע עד שראינו אותו שמת או עד שנודע בבירור וכ' דגם על המהרי"ט סי' י"א יש לתמוה שגם הוא הביא הך סברא של הנו"ב בשם רבו ומדחה דבריו מתוך סוגיא דקידושין קדשה אבי' בדרך כו' והק' לסברת רבו דכל היכא שנסתפקו על הדבר שוב לא נעמידה על חזקתה ולדעתי גם בס' בגרות איכא למימר דל"ש חזקת נערה כיון שהזמן גורם ליכנס בגדר זה הס' שמא בגרה עכ"ד עוד הביא הנו"ב ד' הח"צ סי' ג' שכ' דהרמב"ם שפ' בנגע בא' בלילה כו' שטמא אף לחולין ואפי' בר"ה ס"ל דכודאי מחשבינן לי' א"כ קשה הרי שם יש לזה הנוגע חזקת טהרה ולזה הנמצא יש לו חזקת חי ואעפ"כ מהני שעת המציאה לסתור החזקות והוי ודאי טמא משום שעת המציאה ונסתר פ' של מהר"ם וכ' דאם נאמר דשעת המציאה הוי כודאי אפי' נגד החזקה א"כ קשה מ"ש מכל החזקות דעלמא וגבינות שנעשה מבהמה ואח"כ נמצאת טרפה ואמאי לא אזלי' בתר שעת מציאה כו' והט"ז חולק בזה משום דסוף אדם למות כו' לכן אזלי' בתר שעת מציאה כו' דא"כ הא דאמר בגיטין המביא גט כו' ניתנו לה בחזקת שהוא קיים והלה אם יש לו את והיא נשאת לאיש ע"פ גט זה ואחר כמה שנים ישמעו בו שמת הכי נאמר שמת למפרע והרי זו זקוקה ובני' ממזרים למ"ד יש ממזר מיבמה והרי דרכי' דרכי נועם ועוד דאם נאמר דשעת מציאתן דאורייתא כו' א"כ מדוע בראוהו חי מבערב טהור נוה בין ראוהו חי מבערב או לפני כמה שנים כו' הרי עכ"פ חי הי' פ"א שהרי לאו נפל הוא כו' ונוקי אחזקתו וכיון דשעת מציאתו סותר החזקה ומשוי כודאי א"כ גם בראוהו חי מבערב לא תהני נגד שעת מציאה ומ"ש הח"צ לחלק דבלא ראוהו דאיכא למתלי טפי שבזמן רב מת תלי' אבל בראוהו תי מבערב דע"כ בשעה מועטת יצא מחזקת חי למת אמרי' השתא הוא דמת דבריו נפלאו דכיון דזה דכשעת מציאתן מה"ת וכודאי חשבי' לי' א"כ איך בסברא דחוקה הואיל ושעה מועטת הוא לא נחזיקנו כשעת מציאתו מת למפרע כו' בשלמא לשיטת התוס' שזהו רק חומרא מדרבנן שפיר י"ל שחכמים לא החמירו כל כך בשעה מועטת וכבר מצינו כיוצא בזה בגיטין ל"א כו' אבל להרמב"ם שהוא דין גמור מאן פליג לן בין ראוהו חי מבערב או לא ודחה הוכחת הח"צ שהוכיח מד' הרמב"ם פי"ח מהל' אבה"ט דס"ל דטומאתו ודאית כו' וכ' ואפי' אם נודה להח"צ שהרמב"ם אפי' בחולין מטמא מדסתם דבריו עדיין י"ל חומרא דרבנן הוא והחזירו בטהרות יותר משאר איסורים כו' אלא שאפי' נודה להח"צ דלהרמב"ם ודאי טומאה חשיב לי' עדיין אני או' שאין כח לעשות מציאה לסתור דבר מחזקתו והחילוק שבין ראוהו חי הוא זה דהרי שם קא' בגמ' וכן ברמב"ם נגע בא' בלילה וא"י אם חי אם מת משמע שתיכף בשעת נגיעה הוא מסופק אם נוגע בחי או במת והנה בזה לא שייך למיהב לי' בשעת מעשה חזקת חי דבשלמא אם הוא נוגע באדם ידוע וא"י אם זה חי עתה או כבר מת שייך חזקת חי אבל בנוגע בחושך בא' וא"י כלל במי שנוגע שפיר יש ס' אם נוגע בתי או במת ול"ש חזקת חי דאטו ליכא מת בכל העולם עתה הא ודאי ליתא וכיון שיש מת א' שפיר יש ס' שמא נוגע במת וא"כ כיון שתיכף נולד ס' מאותה שעה והלאה אתרע לי' חזקתו והיכא דאתרע החזקה שפיר מהני שעת מציאה למהוי טמא ודאי וכמ"ש בגל לענין פ"ש אבל בראוהו חי משמע שאותו שנגע בו בלילה ראהו חי וא"כ יודע במי נוגע אלא שמסופק שמא כבר מת זה האיש הא ודאי גם בשעת הנגיעה יהיבנא לי' חזקת חי ולא אתרע החזקה כלל ולפ"ד יהי' ראוהו חי מבערב לאו דוקא אלא העיקר שידע במי נוגע ובודאי ראוהו פ"א ומבערב לאו דוקא ועוד נ' החילוק בין ראוהו חי או לאו כו' שמה שאמרו שראוהו חי מבערב הכונה שבמקום הזה ראוהו תי באותו מקום שנמצא אח"כ מת דהרי אמרי' כ"נ כ"ה ואין מחזיקין אי' ממל"מ אבל במק"א אדרבה אמרי' כשם שהוא עתה כ"ה למפרע כו' ומעתה אני או' בשם שאין אי' כו' ממל"מ כך אין מחזיקין טהרה ממל"מ וא"כ אם ראוהו חי מבערב במקום הזה ועתה נמצא במקום זה מת ב' החזקות שוות היינו חזקת חי ושעת מציאה ולכך ס' הוא וטהור בר"ה אבל בלא ראוהו חי מבערב אף שודאי הי' חי כו' מ"מ חזקת תי לא הי' במקום הזה ושעת מציאה מת הוא במקום הזה ולא אלים חזקת חי ממל"מ לדחות שעת מציאה באותו מקום ולכך טמאוהו ודאי אף בר"ה אבל לדעת התוס' ל"ל סברא זו שהרי לדעת התוס' אפי' לא ראוהו תי מבערב אינו טמא אלא לקדשים ובגל אזלי' בחר שעת מציאה להביא ק"פ והלא גם בלא ראוהו חי הוי חזקת חי ממל"מ א"ו להתוס' עיקר החילוק אי נולד הס' ואתרע החזקה אבל שיהי' שעת מציאה כודאי נגד החזקה הא לא מסתבר בלל ועוד שהרי חזקה דאורייתא ושעת מציאה לא מצינו מפורש בתורה ועוד הרי הא דאזלי' בתר חזקה ילפי' מנגע כו' וכ' התוס' בריש נדה ד"ה החם דאפי' בא הכהן בסוף שבוע והנה כהה הנגע מטמאי' אדם הנכנס שם כו' ואף דהשתא חסר ואוקי גברא בחזקת טהרה והיינו משום שאינו רגיל להתחסר מעט מעט רק בב"א אמרי' השתא הוא דחסר א"כ גבי מיחה ג"כ הרי הוא מת בב"א ואף שהוא מת לפניך אמרי' השתא הוא דמת וחילוק של הט"ז ליתא כו' ועוד שאם איתא סברא זו מנ"ל דאזלי' בחר חזקת חי כלל אפי' היכא שלא ידענו בו שמת שהרי משאר חזקות ליכא למילף א"ו שליחא לסברא זו עכ"ד ועי' בחתם סופר בחידושיו לגיטין כ"ח ב' ד"ה והא שכ' כהח"צ הנ"ל לחלק בין זמן מרובה לזמן מועט אך לא מטעמי' אלא נהי דאדם מעותד למות מ"מ מיתה פתאומית לא שכיחא וע"כ כבר נולדו בו מקרי מוח איזה ימים ומאז פסק חזקת חיותו ואין אנו יודעים עד כמה נחוש למפרע ע"כ חיישי' למפרע עד כמה ימים משא"כ ראוהו חי ובריא אולם בערב א"כ אפי' נתלש מיד מ"מ הו"ל מיתה פתאום דלא שכיח ע"כ אמרי' השתא בזו הרגע מת כו' עכ"ד ועי' בחוסן ישועות בריש נדה ד"ה מ"ט שהביא ד' הח"צ הנ"ל כו' והוציא כן מהתוספתא כו' שמחלק בין ראוהו תי או לא כו' והשיג עליו דמשמע דכל שלא ראוהו מבערב אפי' ראוהו בסוף היום והלילה קצרה נמי הוי כשעת מציאה ואם ראוהו בתחילת הלילה אע"פ שהיא ארוכה והזמן רב נמי מוקמי' לה בחזקת חי וכן משמע מסתימת הש"ס ופוס' בפ' מי שאחזו גבי הא דקתני כו' מגורשת ואינה מגורשת שאין לחלק בהכי ומ"ש הנו"ב לחלק בזה ג"כ אינו נכון ונ' פשוט דה"ט דמחלק בין ראוהו חי ולא ראוהו דמיירי באדם שנוטה למות או בגוסס ואותה עונה שהאדם מת בה רגיל להשתנות ואין לו חזקת חי כמו בוגרת ביומא דמשלם שוח דל"ל חזקת נערות מה"ט וה"מ בלא ראוהו אבל בראוהו חי מבערב הרי חזי' שלא נשתנה ואית לה חזקת חי כו' עכ"ד ועי' בבכ"ש שם שכ' וא"ל דדוקא אם ראוהו חי מבערב אבל בראוהו תי יום או יומים קודם ל"ה חזקה דא"כ מה רצו התוס' לתרץ בזה בעירובין ל"ה ב' ד"ה כל דה"ט דאמרי' בנדה דיין שעתן אפי' להלל וחכמים לחולין ול"א כשעת מציאתן משום דאשה נבדקה פ"א משא"כ במצאוהו מת מיירי בלא נבדק מאתמול ומה בכך שהאשה נבדקה הא מתני' בנדה מיירי אפי' לא נבדקה זה ימים הרבה כמ"ש שם הלל וא"כ בכה"ג הו"ל כלא נבדקה דהא בלא נבדקה מאתמול בערב כלא נבדקה הוי ואמאי דיין שעתן אלא ע"כ צ"ל דההוא דראוהו תי מבערב לאו דוקא וה"ה לימים הרבה רק דאם אין לו חזקת חיות כלל דהיינו שנגע במת קטן ואפשר שנולד מת בהא אמרי' דכל הטומאות כשעת מציאתן ושם בפסחים אפי' הוא גדול מ"מ תיכף כשנפל עליו הגל אתרע חזקת חיות שלו עכ"ד והיינו דלא כהח"צ הנ"ל דמחלק בין זמן מרובה לזמן