יד אליעזר חלק א קיט

המקום שימוט הניבים שלמים ולמטה משם מעוכלים וכ' דלכאורה על ד' אצבעות בגסה וב' בדקה בענין שלא יהא מעוכל ולמטה מזה כבר פסק כחן ולא אכפת ו בעיכול דשם ואולי עד חצי עצם נמשך עדיין כחן כו' עכ"ד והניח בצ"ע ועי' במים חיים חיו"ד סי' כ' שכ' דלא פליגי רש"י והרמב"ם הנ"ל והביא דברמב"ם הגרסא יתדות בד' ולא יתרות בריש והרמב"ם ס"ל נמי כפירש"י הנ"ל דניבי' היינו גיד קטן כו' והיינו דכ' היתדות משום שהגיד הקטן יש לו ב' קצוות קצה אחד תקוע בהבוכנא וקצה א' תקוע בעצם הכף שהוא האסיסא כו' לכך כ' הרמב"ם ניביו בלשון רבים לכלול ג"כ קצה הב' התקוע בכף ולכך כ' והן היתדות בד' ע"ש שהמה תקועין בעומק כו' אבל לעולם אינו חולק על רש"י כו' דניבי' קאי רק אגיד הקטן לבד כו' והביא דכן מבואר בת"ח כלל פ"ו סי' ו' שכ' כו' ודוקא שנתעכלו ונקבו הגידין המחברין הרגל עם הגוף והיא הגיד היוצא מראש עצם העליון על הגוף כו' א"כ מוכת מדבריו שהרמב"ם אינו חולק על רש"י כו' והאריך בזה יעוש"ה ודבריו נכונים וכן עיקר לדינא דאין להשגיח אם נתעכל רק על גיד הקטן ולא על היתרות וכהמ"ח וכעת ראיתי בכל בו סי' ק"א שהביא בשם הראב"ד שכ' וז"ל הכף מחובר בעצמו עם השדרה בראשו העליון הנקרא אושמדול"ר ובראשו התחתון בזה הכף הוא פקולת והכפות שמכאן ומכאן מן המעמידות החלחולת. ונקרא פקולת על שם שפוקקת מקום היציאה ובלשון הגדה נקרא קלבוסת והוא בלע"ז קלב"א שורי"ץ ואותן עצמות נקובין בעצמן נקובים עגולים וחוטים גסים של בשר עוברין בתוכן ונקשרין בעובי הירך כו' עכ"ל ומשמע דס"ל כפירש"י הנ"ל ואפי"ה כ' שחוטין גסין של בשר עוברין בתוכן ופשוט דכונתו בשעודן תוך עצם האסיסא הן חוטי בשר הרבה אך כשמגיע לאסיסא הם נקשרים שם ונעשים גיד א' הרי מבואר להדיא מד' הראב"ד הנ"ל לענין דינא כהמ"ח הנ"ל דאין לחוש כלל על היתרות רק על גיד הקטן ועי' בס' נחלת שמעון סי' נ"א שהביא נמי ד' הראב"ד הנ"ל ופ' כן יעוש"ה ועי' בס' שערי ציון סי' י"ח שפ' נמי כהמ"ח והביא ד' המ"ח הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה

(ח) ניבי'. עי' בטור שהביא דעת ר' אלחנן דבעוף טרפה אף בלא איעכול ניבי' וכן הוא בהגהות תשב"ץ סי' שכ"ז כר' אלחנן ועי' בחידושי מהרא"ל מה שהק' על הר' אלחנן מחולין נ"ז א' גבי אזיל ר"א אשכחי' לר"י בר אדא דקא בדיק בצוה"ג כו' יעוש"ה

(ט) בהג"ה וטוב להחמיר. עי' בתוי"ק ס"ק ג' מ"ש והאריך בזה ועי' בלב"ש בפתיחה מאות א' עד אות י"ב מ"ש והאריך בד' הרמ"א בזה ועי' בדר"ת ובמק"מ ס"ק כ' מ"ש על הלב"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בס' שערי ציון סי' י"ט שהביא ד' הלב"ש שם שכ' ב' דינים דבוקא דאטמא דשף מדוכתי' מיירי גם בלא יצא לחוץ רק ניזז ממקומו מעט מבפנים ועוד כ' דהיכא דיצא מן האסיסא לגמרי הוי כנשבר וטרפה גם בלא איעכול ניבי' ולא אפסק והשיג עליו והאריך הרבה בזה ופ' דלא כותי' בב' דינים הנ"ל ועי' לעיל ס"ק ה' מ"ש על הדין הב' של הלב"ש והעלותי דבהפ"מ יש להקל ולפסוק דלא כהלב"ש אך שלא במקום הפ"מ יש להחמיר כהלב"ש הנ"ל יעוש"ה

(י) אם לא נשמט. והוא מד' המרדכי פא"ט סי' תרי"ג ועי' בפר"ח ס"ק י' מה שדחה ראי' המרדכי כו' והביא ראי' מד' הרשב"א בתשובה סי' רכ"ז כו' דמוכח דאם נתעכלו רוב ניביו אף בלא נשמט טרפה ופ' כן ועי' בבכ"ש חולין נ"ד ב' מה שהשיג על הפר"ח ודחה ראי' הפר"ח מהרשב"א והאריך בזה ופ' כהרמ"א ועי' בחידושי מהרא"ל ובמק"מ ס"ק כ"א מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה: סעיף ג (יא) בהג"ה וי"א דוקא כו'. והוא פלוגתא של הרשב"א והרא"ש דדעת המחבר הוא של הרשב"א דס"ל דנשמט אין דינו כנשבר ולא בעי' עו"ב חופין את רובו והי"א הוא דעת הרא"ש בתשובה דס"ל דנשמט דינו כנשבר ועי' בס' שערי ציון סי' שהביא ד' הלב"ש בפתיחה שכ' דהא דס"ל להרשב"א דנשמט אינו כנשבר דוקא בניזוז ממקומו בפנים אבל אם יצא לגמרי מן האסיסא דין נשבר יש לו וגם הרשב"א מודה דבעי' חיפוי עו"ב כו' והשיג עליו והאריך הרבה בזה ומסיק דהרשב"א מכשיר גם ביצא לגמרי מן האסיסא ולא בעי' עו"ב חופין יעוש"ה ועי' בפלתי ס"ק ד' מה שהק' על המפרשים שהביאו הרשב"א והר"ן דפי' שמוטת ירך היינו ראש עצם הג' המחובר לעצם הב' דא"כ ר"י א"ר דאמר שמוטת ירך טרפה ע"כ דס"ל דנחתך עצם הב' טרפה כו' א"כ איך אמרי' בשלהי פ' בהמה המקשה לאידך לשנא דאר"י א"ר דעצם אמצעי כשרה א"כ תו לא נפ"מ אם נשמט מעצם ג' דלא יהא אלא נחתך וא"כ קשי' ד' ר"י א"ר אהדדי וכן הק' ד' הראב"ד אהדדי והניח בצ"ע ובאמת כבר הק' קושי' זו הרשב"א במשה"ב בית ב' שער ג' בהל' טריפות מ"ג ב' ולא ראה הפלתי ד' הרשב"א אלו שכבר הקדימו בזה ועי' בחידושי מהרא"ל מ"ש ליישב ד' הראב"ד דס"ל כהרא"ש דבין הארכובה דינו כלמעלה מארכובה כו' ומ"ש על הפלתי והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ד (יב) עצם התחתון. עי' ט"ז ס"ק ד' ועי' בפר"ח ס"ק י"ב ובפלתי ס"ק ה' ובפרמ"ג במשב"ז ס"ק ד' ובחידושי מהרא"ל ובגיה"ק ס"ק ז' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה וראיתי במשכנות יעקב חיו"ד סי' י"ח שהביא דעת המפרשים דכל יתר כנטול דמי הוי כאלו נחסר האבר ההוא ונחלקו האחרונים אם הפי' כאלו נחתך הב' מעיקרו או כאלו נחתך שניהם יחד במקום היתרון לבד כו' ונפ"מ ביתר טחול כו' וכן בכבד כו' וכ' להביא ראי' מד' רש"י בבכורות מ' א' ד"ה כנטול שכ' וז"ל ובהמה שניטלה ירך וחלל שלה נבילה וקי"ל בבהמה שנחתכו רגלי' מן הארכובה ולמעלה טרפה ועוד בוקא דאטמא דשף מדוכתי' טרפה עכ"ל ולמה האריך רש"י לפרש כל מיני טריפות שיש ברגל אי נימא דיתר רגל הוי כניטל הרגל האחת מעיקרו הו"ל למנקט חדא הך דניטל הירך או הך דבוקא דאטמא כו' א"ו דרש"י כיון להורות לן דבאיזה מקום שיוצא היתר הלז טרפה משום ניטל באותו מקום ואם יוצא למעלה במקום ירך טרפה משום ניטל הירך דכניטל מאותו מקום דמי ואם יוצא ממקום הבוקא דאטמא טרפה משום שף מדוכתי' ואם יוצא ממקום צוה"ג טרפה משום נחתכו צוה"ג כו' ומינה דאם יוצא יותרת הרגל למטה מארכובה כשרה דכניטלו מאותו מקום דמי והוי כנחתך למטה מהארכובה ומזה יש ללמוד לכל פרטי דין זה בין להקל בין להחמיר בכבד ובטחול עכ"ד ודבריו תמוהין דא"כ אמאי קא' ר"ה ל"ש אלא שחסר ויתר ביד והרגל דקא' מתני' הוי של יד ואמאי הא ברגל נמי משכחת לה דלא הוי טרפה ומום הוי והיינו למטה מארכובה ומשמע דיתר הוי כנטול ואף מארכובה ולמטה טרפה וכן ראיתי בס' אחד מחכמי זמנינו שהק' כן על המשכנ"י הנ"ל ומד' רש"י הנ"ל אין ראי' די"ל דכונת רש"י הוא כמ"ש בצל"ח הנדפס מחדש בחולין נ"ז א' דרש"י בבכורות קאי לפרש אליבא דר"ה ולר"ה ליכא למימר טעם הטריפות משום שמוטה דהא ר"ה מכשיר שמוטת ירך כו' אבל בחולין כ' רש"י אליבא דהלכתא כו' והאריך בזה ועי' בגיה"ק ס"ק ז' מ"ש ע"ד רש"י הנ"ל והאריך בזה וא"כ אין ראי' מד' רש"י הנ"ל דלמטה מארכובה

כשרה

(יג) בהג"ה חסר רגל א'. עי' בב"י שכ' דלהרמב"ם אם נבראת חסר רגל כשרה והד"מ תמה עליו