יד אליעזר חלק א קיז

חילוק בין בהמה לעוף בענין נשברו רוב צלעותי' ועי' במק"מ ס"ק ג' מ"ש בזה ועי' בתוי"ק ס"ק א' ובישוי"ע ס"ק א' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

(ב) כלפי השדרה. עי' ש"ך ס"ק ג' ופר"ת ס"ק ג' וכרתי ס"ק ב' ופרמ"ג בש"ד ס"ק ג' ובלב"ש סי' י"ב סעי' י"ב מ"ש לענין אם נשבר צלע אחד בבהמה אם יש בו עוקץ ובאמת משמע מהתוספתא בבכורות פ"ד הל' ד' דלא בעי בדיקה דקתני שם לענין מומין שבסתר נשתברו רוב צלעותי' כשרה וכ"פ הרמב"ם פ"ב מהל' איסורי מזבח הל' ד' ומשמע מד' הרמב"ם שם דמותר לשוחטו במקדש והא בחי' א"א לבדוק ואי נימא דמקרי ריעותא א"כ ניחוש דלמא טרפה היא וה"ל חולין בעזרה א"ו דלא בעי בדיקה וכן ראיתי בס' תוס' ירושלים שהביא ראי' זו מהתוספתא הנ"ל דלא בעי בדיקה וכן עיקר לדינא דלא בעי בדיקה

(ג) נעקרו מהחוליא. עי' ש"ך ס"ק ד' שהביא בשם בה"ג דמטריף בנעקרה צלע א' אע"פ שכל החוליא קיימת וכ' הש"ך דהוא נגד הש"ס ועי' בפר"ח ס"ק ד' שכ' דמד' הגמ' שם מוכת כהבה"ג והאריך בזה ועי' בדר"ת מה שהשיג עליו והאריך בזה ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק א' מ"ש והאריך הרבה בזה ועי' באשכול הל' טריפות סי' כ' שהביא ד' בה"ג וכ' דמסייעי' שמעתי' דרפא"ט ועי' בנחל אשכול שם שפי' כונתו מדפריך הש"ס שם מ"ב ב' מהא דשמואל כו' ומנה לצלע וחוליא בתרתי ש"מ דהלכתא הכי עכ"ד וא"כ אף בהפ"מ צ"ע וכמ"ש הב"ח כיון דהאשכול ס"ל נמי כהבה"ג ועי' במקום שמואל בחידושי דינים ליו"ד שכ' נמי כהב"ח והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ג (ד) בהג"ה אירע כך חסרה. עי' ט"ז ס"ק ד' וש"ך ס"ק ח' שכ' דתליא בפלוגתא דהרמב"ם והרשב"א לעיל סי' נ' סעי' ב' וא"כ שלא במקום הפ"מ יש להחמיר ועי' בפר"ח ס"ק ז' שכ' דיש להחמיר בחסר חוליא אף בהפ"מ והאריך בזה ועי' בפלתי ס"ק ג' ובחידושי מהרא"ל ס"ק ג' ובישוי"ע ס"ק ב' ובבאר יעקב ובלב"ש סי' י"ב סעי' ד' ובס' אם לבונה ס"ק ז' מ"ש והאריכו בזה ועי' בתב"ש לעיל סי' נ' ס"ק ג' שכ' דכאן בחסר חוליא לכ"ע כשר משום דנעקר חוליא הוי טריפות משום דנתרועע בנין הבע"ת ובנברא כן הרי כאן בנין שלם ולא איכפת לן במה שקצר כו' והאריך בזה וכן מצאתי באשכול הל' טריפות סי' ט"ז שכ' להדיא דאם נבראת בחסרון חוליא אחת אין להטריף כו' וא"כ יש להכשיר חסר חוליא אף שלא במקום הפ"מ וכהתב"ש הנ"ל

(ה) יתירה חוליא. עי' ש"ך ס"ק ט' שכ' דהכא אף שלא במקום הפ"מ יש להתיר וכן מבואר להדיא באשכול שם דאין להטריף ביתר חוליא ועי' בפר"ח ובפלתי ובחידושי מהרא"ל שם ובפרמ"ג בש"ד ס"ק ט' ובדר"ת ובנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' ה' ובמק"מ ס"ק י' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ד (ו) בהג"ה פסוקת חוה"ש כו'. והוא מד' התוס' בעירובין ז' א' ד"ה כגון וכמ"ש בביאורי הגר"א ס"ק ח' ובפלתי ס"ק ג' ובכרתי ס"ק ת' ומיישב בזה תמיהת הדברי חמודות פא"ט סי' ל"ת אות ק"פ שתמה על הרמ"א מנין לו זה ועי' בבאר יעקב מ"ש ליישב תמיהת הדברי חמודות והאריך בזה יעוש"ה

סימן נה

סעיף א (א) ויש אוסרין כו'. עי' בס' המכריע סי' י"ת שפ' כדיעה הראשונה וכ' וז"ל גם בפ' מצות חליצה ק"א תנן מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה ואמרי' בגמ' שלש רגלים כו' אלמא שוק לאו רגל מקרי כו' שאני הכא דכתיב מעל רגלו כו' אמר ר"פ ש"מ האי איסתוירא עד ארעא נחית כו' פי' איסתוירא הוא עצם הקרסול המפסיק בין שוק לרגל מולח מכאן דכל עצם השוק קורא התנא מן הארכובה ולמטה ומן הארכובה הוא למעלה מן השוק דהיינו עצם הירך כו' ה"נ אם נשבר עצם השוק כשרה והוא למטה מן הארכובה ואם נשבר עצם הקוליות טרפה והוא מן הארכובה ולמעלה כו' עכ"ל ולא ידענא מאי קא' ואין ראי' מהא דיבמות הנ"ל דהתם קאי גבי אדם ובאדם נקרא שוק למטה מן הארכובה אבל גבי בהמה נקרא שוק למעלה מן הארכובה ואינו דומה שוק דבהמה לשוק דאדם ואין ראי' מן שוק דאדם על שוק דבהמה וכ"כ התוס' במנחות ל"ו א' ד"ה קיבורת דשוק דאדם לא הוי כשוק דבהמה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' נ' ובתשובת רע"א הנדפס מחדש סי' כ"ת ובס' דברי נחמי' חאה"ע סי' ג' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

(ב) בתוך הפרק כו' לדעת זה. והיינו לדעת רש"י ולא לדיעה הראשונה שהיא דעת הרי"ף והרמב"ן ולכאורה קשה דאם נחתך בין הערקום והשוק טרפה בלא זה אף לדיעה הראשונה מטעם פסוקת צוה"ג שהוא למעלה מן הערקום ואמאי נקט המחבר דוקא לדעת זה וכן ראיתי בבית מאיר באה"ע סי' י"ז סעי' ל"ב שהק' כן ודחק ליישב דנחתך לאו דוקא אלא נשמט כו' ואין עו"ב חופין וס"ל כשיטת הרא"ש והוא בהג"ה סעי' ג' עכ"ד ועי' בחוסן ישועות בחולין ע"ו א' שהק' נמי קושי' זו והניח בקושי' ובאמת בלא"ה לק"מ דהמחבר מיירי דהיכא דצוה"ג נשארו שלמים ומש"ה כ' המחבר לדעת זה דלדעת רש"י טרפה כאלו נחתך בשוק גופי' וכ"כ במק"מ ס"ק א' בכונת המחבר ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש והאריך בזה

(ג) בין הערקום. עי' ט"ז ס"ק א' ועי' בבית מאיר שם ובתשובת רע"א שם סי' כ' מ"ש ע"ד הט"ז והאריכו בזה ועי' בפלתי ס"ק א' מה שהק' על הסוברים דבתוך הערקום טרפה מחולין ע"ו א' דפריך אלא למ"ד עצם אמצעי טרפה מאי וכן שניטל צוה"ג כו' וכבר הקדימו בקושי' זו ביש"ש שם סי' י"א ועי' בתוי"ק ס"ק ב' ובחידושי מהרא"ל ובמקמ"ח מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

(ד) במקום צוה"ג. עי' ברא"ש פ' בהמה המקשה סי' ז' שהביא ד' הרמב"ן דס"ל דאם נחתך הרגל במקום צוה"ג חותך למעלה מצוה"ג ויחזור להכשירה והרא"ש חולק עליו ועי' בביאורי הגר"א ס"ק ג' ועי' בעמודי אור חיו"ד סי' מ"ת מה שהק' על הרמב"ן מב"ק מ"א א' דפריך הגמ' וכי מאחר דמתם קטלינן לי' מועד היכי משכחת לה והא לדעת הרמב"ן משכחת כו' והאריך בזה ליישב ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ב (ה) דשף מדוכתי'. עי' בעה"ב ס"ק א' שהק' בחולין נ"ב ב' לפי גרסא דידן דס"ל לרב מתנא דטרפה אף בלא אפסק ולא איעכול ניבי' מהא דכתיב בסדר וישלח ל"ב פ' כ"ו גבי יעקב ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו ופירש"י ויגע בכף ירכו קולית הירך התקוע בקלבוסת קרוי כף כו' ותקע נתקעקעה ממקום מחברתה כו' לשון הסרה א"כ נשמטה ירך יעקב והוי בוקא דאטמא דהוא טרפה ואיך נעשה טרפה וא"ל דחזר ונתרפא בדרך נס כו' דא"כ עכ"פ המלאך עשה אותו טרפה וגבר עליו בהאבקו ואיך אמר לו המלאך עצמו כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל הא אדרבה המלאך יכול לו כי עשאו טרפה כו' רק שנתרפא בדרך ניסא וחלילה לומר דנעשה טרפה כו' ע"כ קושי' ומכח זה כ' ליישב דשף מדוכתי' מיירי שיצא ממקומו לגמרי בהא מטריף רב מתנא אף בלא איעכול ניבי' דכיון שיצא מחורו לגמרי הוי כניטל הירך כו' אבל כשלא יצא לגמרי רק שניזז ממקומו גם רב מתנא אינו מטריף כשלא איעכול ניבי' דא"ל דסופו להתפרק כו' כיון דהניבים קיימים כו' אבל היכא דניזז רק מעט