יד אליעזר חלק א קטו

בד"ח שהשיג עליו דאחזוקי איסורא לא מחזקינן דס' על ס' לא על אימר לא על כלל לפנים עכ"ד

סימן נב

סעיף א (א) שנפל לאור עי' ברוקח סי' ת"ו שכ' דאם נפל למים רותחים הו"ל כנפל לאור והובא דבריו בתב"ש ס"ק א' ובפרמ"ג בש"ד ס"ק ה' ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' נ"ד שכ' לענין שוורים שמתפטמים מפסולת בישול יי"ש ולפעמים רותחים ורבים שתו ומתו אם יש לחוש לסתם שוורים כולם לנחמרו בני מעי' ברתיחת המים וכ' דלא מצאתי בשום מקום נחמרו ב"מ אלא ע"י האש כלשון המשנה א"ט בעוף נפל לאור ונחמרו ב"מ כו' אלא ע"כ ליתא משום נחמרו אלא באור דוקא כו' וכי להוסיף על הטריפות יש כו' ופ' כן יעוש"ה ולא ראה ד' הרוקח הנ"ל דמבואר להדיא דאם נפל למים רותחים דינו כנפל לאור וכן ראיתי בעה"ב ס"ק א' שהשיג כן על החתם סופר אך כ' בענין דינו של החתם סופר לענין שתיית מים רותחים בודאי אין לחוש כו' וכ' דיצא להרוקח דין זה מיבמות קכ"א ב' גבי נפל ליורה מלאה יין ושמן מעידין עליו ומד' הירושלמי ומד' רש"י שם ומד' הרשב"א שם מ"ש לענין אם נפל ליורה של מים כו' והאריך בזה ועי' בדע"ק ס"ק א' ובמק"מ ס"ק א' ובטוב טו"ד מהדורא תליתאי בקיצור דינים סי' קפ"ה מ"ש ע"ד הרוקח הנ"ל והצריכו בזה וכעת ראיתי בכתב סופר חיו"ד סי' כ"ד שהשיג כן על החתם סופר מד' הרוקח הנ"ל וכ' ליישב והאריך בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בעה"ב מ"ש ע"ד הפרמ"ג שם שנסתפק באם נשתנו הושט והקנה כשנפלה אי חיישינן כו', וכ' דבסימנים אין לחוש כלל כו' והאריך בזה והביא ד' הרשב"א בחולין נ"ו ב' שכ' בהדיא דבסימנים אין לחוש דקשים הם אצל האש כמו שאמרו לענין נפילה כו' ולענין דרוסה כו' ופ' כן ועי"ש עוד בדע"ק ס"ק ד' שהביא ד' הבל"י בשם בה"י שכ' דהסימנים חמורים בכך ביותר והם בכלל מעים כו' וכן ס"ל להדע"ק רק שכ' דבקנה בעי' הוריק רוב הקיפו כו' והאריך בזה ובדבר אברהם שם אות ט' מ"ש והאריך בזה ולא ראו ד' הרשב"א הנ"ל וכן מבואר להדיא באשכול הל' טריפות סי' י"ט דבסימנים אין לחוש שכ' וז"ל, ודאי סימנים איכא למימר קשים הם אצל, נפילה לאור כמ"ש בדרוסה עכ"ל הרי להדיא דס"ל כהרשב"א והיינו כהעה"ב הנ"ל וכן עיקר לדינא ועי' במק"מ ס"ק ד' מ"ש בזה

(ב) ונחמרו כו'. עי' ט"ז ס"ק א' שכ' פי' נתכווצו כו' וי"מ לשון חמימות ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק א' שהביא עוד פי' ג' מד' הרמב"ם בפי' המשנה והרע"ב כו' והאריך בזה למצוא נפ"מ בין הפי' ועי' במק"מ ס"ק ג' שכ' נפ"מ לפירש"י חומרא בא"י אם נפלה לאור אי נמצא שכווצו וגם יש שינוי מראה יש להחמיר עכ"ד

(ג) והוריקו ככרתי. עי' שי"ך ס"ק ב' שכ' דנ' מד' המחבר דה"ה בלב וקורקבן לא מטריף אלא בירוק ככרתי כו' אבל הרשב"א בתוה"ב כ' דבלב וקורקבן אפי' כמראה הביצה טרפה וכ"פ הב"ח ומהרש"ל שם עכ"ד ועי' בפלתי ס"ק א' שפ' כהרא"ה והר"ן דאף בלב וכבד כשר כמראה ביצה והאריך בזה וכ' דלכך סתם המחבר ונכון וכ"כ בכרתי ס"ק ב' וכן משמע. מד' הביאורי הגר"א ס"ק א' דס"ל כן להלכה שכ' והרא"ה מוסיף גם בקורקבן שאין האש שולט אלא ככרתי וסתם כאן כהרא"ה עכ"ד ולא הביא ד' הרשב"א הנ"ל משמע דס"ל להל' כהרא"ה ולא כהרשב"א הנ"ל אבל באמת מד' האשכול בהל' טריפות סי' י"ט משמע כהרשב"א שכ' וז"ל לגרסא זו אף אי לא ידעינן שנפלה לאור אלא נמצא שהוריקה כבר כו' ב"מ ירוק ככרתי משהו כו', הרי שכ' דדוקא ירוק ככרתי ואח"כ כ' ודתנן במתני' ירוקין פסולין בלב וכבד וקורקבן מוקי בגמ' שדרכן להאדים וירוק הוי שינוי עכ"ל וכאן לא כ' ירוק ככרתי אלא ירוק סתם והיינו משום דמתחלה מיירי בכבד גרידא כ' וירוק ככרתי משום דירוק כביצה כשר בכבד אבל אח"כ קאי האשכול אלב וכבד וקורקבן מש"ה קא' סתם וירוק הוי שינוי ולא קא' וירוק ככרתי משום דבלב וקורקבן אף אם ירוק כביצה טרפה וכהרשב"א הנ"ל וכן עיקר לדינא וכמש"פ הש"ך הנ"ל וכ"פ הפר"ח ס"ק ב' והתב"ש ס"ק ג' כהרשב"א דבלב וקורקבן אפי' כמראה הביצה טרפה ודלא כהפלתי הנ"ל ואף בהפ"מ נמי נ' דטרפה אך באם הי' הפ"מ ויש עוד צדדים להקל בזה כ' החכ"א כלל כ"ב סי' ב' דיש לצרף דעת מקצת פוס' דמראה געל לעולם כשר ועי"ש עוד בפר"ח ותב"ש ופלתי ובחידושי מהרא"ל ס"ק א' מ"ש אי גם בעוף כחוש מכשירין בירוק כמראה ביצה והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש והאריך בזה

(ד) לא הגיע כו'. עי' בעה"ב ס"ק ב' שכ' להסתפק אם האדימו הב"מ במקצת דהוי כניקב אי מהני אם שומן סותם אותן כמו בניקב או לא כו' והאריך בזה ופ' דמהני סתימה וכ' דבקורקבן וב"מ דיש להם חלל באמצע כו' דאין לחוש לצד הב' מהחלל כיון שהחלל מפסיק אין הארס שולט בעבר הב' ודיו אם השומן סותם במקום זה שיש השינוי מראה דהוי כניקב וכ' דלפ"ז אף בריאה כן כו' יעוש"ה

(ה) אבל הריאה. ודעת הרשב"א דדוקא לכתחלה א"צ לבדוק הריאה אם נשתנה אבל אם חזינן דנשתנה הריאה חוששין ועי' בעה"ב ס"ק ג' שהק' דאמאי א"צ לבדוק לכתחלה דהא קי"ל דכל היכא דאיכא לברורי צריך לברר כו' וכבר הקדימו בקושי' זו בישוי"ע ס"ק ב' ולא ראה העה"ב ד' הישוי"ע שכבר הקדימו בקושי' זו וכ' העה"ב ליישב כיון דגם אחר הבדיקה אנו צריכין לסמוך ע"ז לומר דל"ש שיהי' נחמר ולא יהי' שום שינוי וכה"ג לא מקרי איכא לברורי כיון שלא נתברר בירור גמור כו' והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ג מ"ש והארכתי הרבה בזה יעוש"ה ועי' בדר"ח ובמקמ"ח וגיה"ק ס"ק א' מ"ש והאריכו בזה

סימן נג סעיף א (א) ג' ידים. הט"ז ס"ק א' הביא בשם הפרישה שכ' דלהרשב"א דס"ל כל יתר כנטול דמי כאלו ניטל עכשיו דמי יש להטריף בנמצא גף יתר בעוף כמו בנשמט הגף וכ' דהב"ח השיג עליו דהא דאסרי' שמוטת יד הוא מטעם שמא ניקבה הריאה וזה לא שייך כאן בחסר הגף או יתר הגף דהא לא ניקבה הריאה ע"כ בודאי אין שום טריפות ביתר גף לד"ה עכ"ד ועי' בבית יהודא שכ' דכ"כ בנמצא יתר לחי העליון אין להטריף אף להרשב"א הנ"ל דהא דאסר הרמב"ם ניטל לחי העליון משום דכשאין בו לחי העליון לכסות פי הקנה אינה יכולה לחיות שתכנס בו נשימת רוח הקר פתאום כו' והנה לדעת הפרישה דיש להטריף בנמצא גף יחר כמו בנשמט הגף כו' נמצא לפ"ד כ"כ ביתר לחי העליון נמי טרפה להרשב"א כו' ולפמ"ש לעיל סי' ל"ג דלטעם הרמב"ם כו' אינה יכולה לחיות ואין לך מי שאין כמוה חי' יותר מזו א"כ בנבראת חסר לחי העליון ג"כ יש להטריף שאין לו לחי העליון לכסות פי הקנה נמצא אף להסוברים דכל יתר כנטול דמי כאלו נבראת חסר ג"כ יש להטריף ביתר לחי העליון דהוי כנטול כאלו נבראת חסר לחי העליון דהא אף בנבראת חסר לחי העליון טרפה עכ"ד ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק א' מ"ש לענין יתר גף העוף ועי' במק"מ ס"ק א' מ"ש והאריך בזה: