וילקט יוסף פ

גדול ומשגיח בתיקון העולם הוא חולק לפעמים בכוונה על צדיק אחר כדי לסלק מעליו מד"הד כי יסמכו עליו שהוא ינקום יותר אבל אח"כ הוא עושה ברחמים ואינו עושה יסורין באותו צדיק וזהו מש"ה פנחס בן אלעזר וכו' השיב את חמתי וכו' בקנאו את קנאתי ולא כליתי וכו' דהיינו שפנחס השיב את חמתי וסילק מד"הד מישראל ע"י שהוא לבש נקמה לנקום בהם ע"כ נסתלקו הדינים וזהו מחמת כי הדינים אינם יכולים לכלות זהו ולא כליתי היינו כי מחמת זה שאינו יכול לכלות במד"הד שלי עי"ז השיב פנחס חמתי וסילק מד"הד אבל באמת פנחס היה רחמן ובודאי אח"כ הקיל הדינים מעליהם (שם וז"א דס"ה ע"ג)

כ דינים כשהדינים ח"ו גוברים על האדם אין למתפלל בעבורו להזכיר שמו שלא יתגברו הדינין ח"ו וכמו דאיתא שנח לא קרא לו אביו שם בשעת לידתו משום שהיה אז העולם בדינין וע"כ לא רצה אביו ליתן לו שם כי ע"י השם יהיה ניכר ומסויים בין המקטרגים ויוכלו הדינין להתגבר עליו וזה הטעם כשהתפלל מרע"ה על מרים לא הזכיר שמה רק אמר סתם אל נא רפא נא לה מחמת שהיו הדינין גוברים עליה לא רצה להזכיר שמה בפי' ואעפי"כ העלים שמה ברמז נפלא בתוך תפלתו כי נא רפא בגי' מרים יוכבד מכוון ממש היינו שם החולה ושם אמה שצריך להזכיר על החולה כשמתפללין עליו ולא רצה להזכיר בפי' (שם)

כא דיבור כשאחד מדבר עם חבירו ביראת שמים נעשה אור ישר ואור חוזר ולפעמים מקדים האור חוזר קודם