וילקט יוסף שסב

ל תפלה עיקר החיות מקבלין מהתפלה כמ"ש תפלה לאל חיי ובשביל זה צריך להתפלל בכל כחו כי כשמתפלל בכל כחו מכניס כחו באותיות התפלה אזי נתחדש כחו שם בבחי' חדשים לבקרים כי אמונה היא תפלה כמ"ש ויהי ידיו אמונה תרגומו פרישת בצלו (ליקוטי מוהר"ן)

לא תפלה תפלתן של צדיקים דומה לעתר מה עתר מהפך התבואה מגורן לגורן כך תפלתן וכו' הענין הוא כי נרגן מפריד אלוף מפני ששם אדני כשתכתוב במילואו כזה אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד הוא עולה למנין תרע"א כי תרגום של שער תרע"א דמלכא שהוא שער ופתח שאנו נכנסים להיכל המלך והנה הרשעים מפרידים האל"ף א"כ נשאר מאותיות תרע"א תר"ע לכן דוד אמר תרע לאמים ותשלחם וע"ז התפלל דוד ואמר עיני בכה חסיתי אל תער נפשי שכבר התפלל ואמר כי יצפנני בסכה ביום רעה כי אותיות בסכה המה אותיות שם אדנ"י היינו אותיות קדומות של בסכה כי הרשעים שמפרידים אל"ף נשאר מן אדני אותיות דין וממילואו של שם אדני שהוא תרע"א נשאר תר"ע שהוא אותיות תער שהוא חרב של הקב"ה א"כ מתפלל דהמע"ה אל תער נפשי דהיינו שיהיה השם של אדני בשלימות ואז אל תער נפשי וצדיקי' ע"י שמהפכין מאותיות תער או תר"ע ועושים עתר כמו ויעתר יצחק (שם שמואל)

לב תפלין התורה קראם טטפת והתרגום קראם תפלין הענין הוא כאשר ידוע שע"י התפלין אנו מכניעין כל הקלי' ותפלין המה בסוד חיים לכן אנו משמים שערות בתפלין שלא לדחות הקליפה לגמרי שיהיה להם ג"כ חיים שהוא רמוז