וילקט יוסף שנב

שמרו מה ששמעו לא יהיה וכו' הזמין את בני לוי ששמעו בקולו כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו ס' ויקרא כנגד חוש הריח שנכתבו בו כל הקרבנות שהם ריח ניחוח אשה לה' אחריו ס' במדבר כנגד חוש הראות שישראל בהיותם על הר סיני ראו במרכבה עליונה וראו הדגלים של מלאכי השרת ונתאוו גם הם לזה כמ"ש במדבר רבה פ"ב וגם כתוב בו פרש' סוטה שאמרו הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין ופ' בהעלותך במצו' המנורה ופ' ציצית דכתיב בו וראיתם אותו וכו' ספ' הדברים הוא כנגד חוש הטעם שבו נזכר כניסת ישראל לארץ ונאמר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וכו' ואכלת ושבעת וכו' ושם הזכיר כל מיני מאכלות את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו וכמה ענייני מאכל. (גבול בנימן)

ז תורה נמשלה ללחם ולחלב ולשמן לחם היינו תורה שבכתב דהוא עיקר הסעודה כדכתיב בלשצר עבד לחם רב כך התורה שבכתב היא עיקר התורה וכל מילתא דאמרי רבנן יש לו רמז שם והיא הראשון והמקור לכל לימוד כלחם שהוא ראש לכל מאכל. וחלב הוא כינוי למדרשים וטעמו דכמו רחיצת החלב תועלתו ללבן כך התורה מתרחצת ומתלבנת ונתברר פירושו דמקרא ע"י מדרשו. ושמן הוא כינוי לחכמת הקבלה דכמו ששמן עולה ע"כ משקים כך חכמת זו עולה ע"כ כמאמר רשב"י ע"ה מי שלא ראה חכמה זו לא ראה חכמה מעולם (בינת יששכר)

ח תורה התורה ניתנה על הארץ ולא הניחה הוא ית' בשמים ארעא לחירותא במה שלומדים