וילקט יוסף רצ

הם בני יומן וכל שהוא בן יומו אינו מצטרף עם שאינו בן יומו מש"ה הדין נותן שהצדיק יתפס בעון הרשע ולא איפכא. (כסף נבחר פ' נצבים)

לח ציצית שלשה פעמים נזכרה מילת ציצית ב"פ והוא מלשון הסתכלות לרמוז שיציץ ויסתכל האדם תמיד בג' דברים א' בשעת לידה שנאמר כציץ יצא וימל ב' בשעת מיתה שנ' אנוש וכו' כציץ השדה כן יציץ ורוח עברה בו ואיננו. ג' לעו"הב שנ' ויציצו מעיר כעשב השדה וזה"ש ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם שבג' זמנים אלו האדם דומה לבגד בשעת לידה שנא' תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש ובשעת מיתה שנ' כבגד אשר אכלו עש וכתיב כולם כבגד יבלו ולעו"הב כמשרז"ל לעתיד הצדיקים יעמדו בלבושיהון וכו' וגם בתכלת מרמז על ג' זמנים אלו על זמן הלידה שאז ניתנה בו הנשמה שהיא אצולה מכסא הכבוד וזה נרמז בתכלת כי תכלת דומה לים וים דומה לכסא הכבוד גם העו"הב נרמז בזה שנ' וכסא כבוד ינחילם וכמשרז"ל נשמותיהן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד ומילת תכלת הוא לשון תכלית כי שם הוא תכלית כל אדם ותקות כל מקוה. גם תכלית הוא לשון כליון רמז למיתה שהגוף כלה ונפסד גם מה שאמר בציצית וראיתם אותו היינו שיראה תמיד בג' זמנים אלו כי לשון ראיה נופל על ג' זמנים אלו א' על היותו במעי אמו כמשרז"ל שנר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו. ב' בשעת מיתה ע"ד שנ' כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו. ג' לעו"הב שנ' ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין