וילקט יוסף רסב

בהבורא ית"ש אבל להיות ג"כ מעורב עם העכו"ם קשה מאד ע"כ צריך לשמור עצמו מאד מאד להיות כיתד חזק בל ימוט ממדרגת כשרותו ויהדותו (ליקוטי מוהר"ן ח"א דס"ה ע"ג)

לט ע"ז מחשבת ע"ז הקב"ה מצרפה למעשה כיון דהקב"ה בעצמו אמר מצוה זו מפיו ית' חוצבו בלהבות אש אוכלה ע"כ גדלה קדושת מצוה זו שאפי' המחשבה פוגמת בה כי אצל הקב"ה דיבור ומחשבה שוה אצלו וגם כי דבורו של הקב"ה היא מחשבתו והיינו טעמא נמי דשקולה ע"ז ככל התורה וכל המודה בה ככופר בכל התורה הואיל ומצות ע"ז מפי הקב"ה גופיה שמענו והיינו נמי טעם שישראל לא רצו לשמוע יותר מפי הקב"ה באמרם ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת אם יוספים וכו' באשר ראו כן תמהו קול ה' חוצב להבות אש ודיבורו כ"כ קדוש שכל היוצא מפיו יגדל בו העונש על המחשבה כמעשה ואם כל התורה כולה יהיה עונש זה ליכא תקומה ח"ו חלילה לשונאי ישראל שהרי אין אדם ניצול מהרהור עבירה בכל יום כמאמרם ז"ל. (אספקלריא המאירה)

מ עבירה ארז"ל גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה: הענין הוא כי האדם שעושה עבירה בפועל ובמחשבתו הוא מכוין לש"ש א"כ במחשבה הטובה נברא ממנו נשמת המלאך כנודע כי מכל מצוה ומצוה נברא ממנו מלאך קדוש וההיפך בעבירה וא"כ המחשבה שחושב בעבירה שהוא עושה מצוה נברא במחשבה טובה מלאך טהור כי המחשבה נמשך מהנשמ' שבאדם ע"כ מוליד בדומה נשמה ובמעשה העבירה שעושה בגוף נברא גוף ונברא