וילקט יוסף קצח

והנה יום השבת היא שבת מלכתא יום השכינה שהיא מלכות. ומרע"ה הוא אוהב נאמן ואוהב ישראל בא בעצה טובה והוסיף יום אחד מדעתו שיתן התורה ביום שבת מלכתא דהיינו שיתן להם בפניה כביכול והטעם היה כמוס איתו מחמת שידע שעתידין להיות בגלות והשכינה כביכול היתה כאלמנה ולא אלמנה ממש כאשה שהלך בעלה למדינת הים וה' עומד מרחוק ותרצה ליטול החמדה טובה מאתנו מאחר שהשכינה כביכול בגלות ואומרת נשבתי וטהורה אני ופורק אין לה ותאמר הפירות המה תחת פרקוני ועכשיו שאין פודה אותי. תרצה ליקח מאתנו התורה הקדושה ותתסלק מאתנו ותאמר אלכה ואשובה אל מקומי לכן נתן האוהב נאמן העצה הזאת שתנתן התורה בפניה ואז לא ימוש ספר התורה הזאת מאתנו ומזרעינו עד עולם ותהא מתנה קיימת: (שער המלך ח"ב דרושי' למ"ת דרוש ו' וע"ש משל נחמד לדרך הזה)

עו מעשר ע"י שנותנין מעשר ניצול משונאים כי הש"ית מכסה אותו בידו ומצילו כי האלהים יבקש הנרדף ואפי' צדיק רודף את הרשע וזהו ובצל ידי כסתיך שהש"ית מכסה עליו בצל ידו ומצילו וכשהנרדף צדיק שהוא סמוך להש"ית אזי מצילו בידו כי הוא סמוך להש"ית אבל כשהנרדף רשע. נמצא שהוא רחוק מהש"ית ואעפי"כ מצילו כי האלהים יבקש הנרדף מגדיל ידו כביכול ומושיטה ומחפה עליו אף שהוא רחוק מהש"ית וע"י מעשר נעשה בחי' יד הגדולה כי יד הגדולה היא בחי' הסתפקות כמש"ה הצאן ובקר ישחט להם וכו' ותרגם אנקלוס היספק להם והשיבו הש"ית היד ה' תקצר. נמצא שהיד הגדולה היא יכולה