וילקט יוסף קטו

ל חנוך הוא מלאך מ"ט והיה חסיד ודבק נפשו עם השכינה אבל לא היה יכול ליכנס בהיכל מלך מפני שלא היה מהול והמתין עד אברהם שנצטוה על המילה ובא באליעזר עבד אברהם וקיים מצות המילה וכדי לקיימה לשמנה ימים חזר לבא במרע"ה כי לא רצה להמתין כמה זמן עד משה להיות ערל אלא נתקן מיד באליעזר להיות מהול ואח"כ השלים המצוה עד משה. (מנחת אליהו ד' י"ג ע"ג משם הרב עמודיה שבעה שהביאו משם המקובלים)

לא חכמה החכמות הם ג' טבעיות שכליות אלהיות ונמשלו לדבש ולחם ושמן הטבעיות אין מוסרין אלא לתינוקו' ונמשלו לדבש שהחיך מרגיש מתיקותו כמו כן הטבעיות קרובים להשיג השכליו' אין מוסרין כ"א לנער הבא בימי' ונמשלו ללחם שאין התינוק אוכלו עד אשר יבא בשנים והוא רמז לקצת ריחוק ההשגה. האלהיות אין מוסרין כי אם לזקנים ונמשלו לשמן טוב רמז לתורה אור כמו השמן המביא אורה לעולם (הר' עי' גבורי' פ' בשל')

לב חנון ורחום כשהיינו עושין רצונו של מקום והב"המק קיים הקב"ה נקרא חנון ורחום ולא היה כלל חרון אף בעולם ובשעת החרבן נאמר אשר הוגה ה' ביום חרון אפו והקלקול היה גדול כ"כ מאתנו אשר נאמר אצל השם הוי"ה ב"ה כביכול חרון אפו ונחלקו תיבת רחום וחנון דהיינו ח"ר מן רחום נתחברו עם ו"נ מן חנון ונעשה חרון נשארו אותיות נ"ח מן חנון ואותיות מ"ו מן רחום ולזה מרמז נחמו נחמו ר"ל בזה תנחמו שיחזרו אותיות נ"ח מ"ו למקומם ותתחברו ו"מ לר"ח שיהיה רחום ויתחברו