וילקט יוסף קיא

ב"המק גבה פרעון מתרוייהו האבות נדדו הלכו בגולה וסך עצום מתו ברעב ובחרב וניטל בית מאויינו וכל בתי משכיות שלהם נשרפו וגם הבנים נלקו כדכתיב ידי נשים רחמניות וכו' לקתה מד"הד ח"ו דשניהם ישלמו הלווה דהיינו האבות והערב דהיינו הבנים כמאחז"ל דהם ערבים עלינו ולא מצינו דוגמתו ויתורץ על ג' אופנים א' י"ל דלא העמידו ערבות רק על קיום מ"ע אבל שלא לבטל מ"ע לית דין צריך ערבא ונמצא האבות נלקו על שעברו כמה לא תעשה ועבדו ע"ז והבנים נלקו על ביטול מ"ע

אופן ב' דבאמת האבות לבד פרעו החובות שלהם והא דנלקו גם הבנים הואיל שעבדו ע"ז הרבה וטבע של חטא זה הוא להמשיך הפורענות על כולם בהדי הוצא לקי כרבא כדמצינו בעיר הנדחת

אופן ג' שלא היה די בפרעון הלווים לחוד לפי שחטאנו הרבה זולת אם ח"ו היה עושה בנו כליה ח"ו לגמרי לכך עשה לטובתם ונפרע נמי במקצת מן הערבים והוא דרך משל המלוה לחבירו מנה ע"י הערב ולזמן הפרעון אין לו ללוה רק נ' נוטל אותם הנ' ממנו ונ' נוטל מן הערב כן הדבר הזה (בינת יששכר)

כ חטא האדם בחטאו עושה פגם בשלשה והאחד מעניינ העו"הז והוא שממעט השפע הב' מיעוט הקדושה. הג' מניעת הגאולה והתמורה (ס' בתי נפש)

כא חילול המחלל שבת הוא סיבה שיקום הקב"ה כביכול ממ"הר למ"הד ח"ו וזהו אל יצא איש זה הקב"ה ממקומו ממ"הר למד"הד ח"ו (ילקוט דוד בשם המקובלים):