וילקט יוסף קז

ולענ"ד נר' שעפי"ז יובן פסוק ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש היינו ימי שהם אותם הימים שאני חוטא בהם שאינם ימי הקב"ה אלא ימי נעשים כצל נטוי ואינם נותנים להגיע עלי אור הש"ית ועי"ז ואני כעשב איבש ע"י החסרונות אבל ואתה ה' רחמיך ושפעך לעולם תשב שלא יש הפסק

ט חן ג' נושאין קילוס החן על עצמם ונותנין מחן שלהם להנדבקים בהם ואלו הן א' התורה נושאת חן עליה שנ' אילת אהבים ויעלת חן ב' החכמה שנ' שפתי פי חכם חן ג' הקב"ה שנ' הוצק חן בשפתותיך ודרשו רז"ל מקרא זה על השכינה ונותנין מחן שלהם להנדבקים בהם. א' הקב"ה נותן מחן שלו להמתהלכים בתמים שנ' חן וכבוד יתן ה' להולכים בתמים ב' התורה נותנת מחן שלה להנדבק בה שנ' כי לוית חן הם לראשיך. ג' החכמה נותנת חן שנ' שכל טוב יתן ה' (הרב עיר גבורים פ' נח)

י חכמים מה שנקראו חכמי התלמוד חכמי האמת הוא כי כמו שהאמת יורה דרכו וכל העולם כולו לא יוכלו להשליך אמת ארצה כן התלמוד לפי שהוא אמת מצד עצמו יש לו קיום ואע"ג שכל האומות מלעיגין עליו אפ"ה הוא מקובל וטוב ויפה הדבר עלינו ועל זרעינו אחרינו לעשותו עד עולם ולפי שהתלמוד אינו מהודר רק אצל ישראל וכן ישראל אינו מהודר לפני הש"ית רק בשביל התורה שבע"פ. שהוא הסימן המובהק המבדיל בין ישראל לעמים ע"כ אנו נוהגים לומר בכל סיום מסכתא הדרן עלך והדרך עלן וגם אין מי שנותן דעתו על התורה שבע"פ שלא תשכח ח"ו רק אנו ע"ז אנו אומרים דעתן עלך וכן התורה