תולעת יעקב מט

שבת מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע מצא נרות דולקות ושלחנו ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה בעל כרחו אמן. ומצינו ענין זה מבואר היטב במדרשו של רשב"י ע"ה כשאדם בא מבית הכנסת בערב שבת באים עמו מלאכים מצד זה ומצד זה ושכינה על כולם כאם על בנים ובאותה שעה יפול מצדך וגו' רק בעיניך וגו' כי אתה ה' מחסי וגו' לא תאונה אליך רעה וגו' וכל זה כשאדם בא לביתו ומקבל אושפיזיה בשמחה וכשהשכינה רואה נר דלוק והמלאכים שלחן ערוך ואיש ואשתו בשמחה שכינה אומרת זה שלי הוא ישראל אשר בך אתפאר ואם לא שכינה הולכת ומלאכים עמה ויצר הרע בא וחייליו עמו ומתחברים עמהם ואומר זה שלי הוא ומן חילי הוא מיד ברוח הטומאה שורה עליו ומסתלק יו"ד מן איש וה"א מן אשה ונשארים אש אש ומאלו נקרא טמא ועל זה אל תתאו למטעמותיו של רע עין ושלחנו מלא קיא צואה ע"כ לפיכך צריך להזהר בקבלת השבת בשמחה ובהדלקת הנר ושלחן ערוך ומטה מוצעת לכבוד פני השכינה

י לקדש על היין. גרסינן במכילתא זכור את יום השבת לקדשו קדשהו בברכה מכאן אמרו מקדשין על היין בכניסתו אין לי אלא בלילה ביום חנין תלמוד לומר ושמרתם את השבת וגרסינן נמי בפרק ערבי פסחים תנו רבנן זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניסתו אין לי אלא בלילה ביום מנין תלמוד לומר זכור. ועל דרך האמת מה שחייבנו לקדש על היין הואיל והכלה נכנסת לחופה צריך לשמחה ולהמשיך לה אצילות רוח הקדש ממקום יניקת הסוד פחד יצחק ששם סוד היין המשמח אלהים ואנשים כדאיתא פרק כיצד מברכין אמר ר' שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים אם אנשים משמח אלהים במה משמת מכאן שאין אומרים שורה אלא על היין בזה הלילה מתעטרת הכלה בשבעים עטרות עליונות ולפיכך יש ל"ה תיבות בויכלו ול"ה באשר קדשנו במצותיו ורצה בנו שהוא קדוש הלילה להראות שהיא מתקדשת מל"ב נתיבות חכמה ושלש מעלות של תפוחים וצריך להזכיר עם קדושה זו כלל מעשה בראשית בסוד ל"ב נתיבות ושלש מעלות הנכללים בהם שהוא ויכלו והשלש מעלות הם שלשה פעמים שביעי שבו והם שלשה פעמים אלהים סוד כלל האמונה והם כנגד אם הבנים ופחד יצחק ובית דין של מטה כך מצאתי במדרשו של רשב"י ע"ה על כן צריך לכוון כוונה שלמה בקדוש הלילה ולהזהר בו מאד ואם אין לו יין מקדש על הפת ודיו והטעם כי אחר שהכלה שרויה במקום הכח והגבורה הרי שמחה מצויה אלא שהיין מצוה מן המובחר לתוספת רוח הקדם ובמדרש ויכלו שלשה פעמים חיוב אדם לומר ויכלו בשבת א' בתפלה ואחד לאחר התפלה ואחד על הכוס

יא סעודת ליל שבת בהיכל רביעי הנקרא היכל זכות יש חיה ידוע ותחתיה ארבעה שרפים והם ממונים להשגיח בכל אותם המענגים השבת וחיה זו והשרפים שתחתיה נכנסים למקום אחד בהיכל זה הנקרא עונג כי באותו מקום מסודרות שולחנות בני היכל המלך וכמה אלף אלפי אלפים עומדים על השולחנות ההם ואותה חיה למעלה מן השרפים במקום ההוא משגחת בכל שלחן ושלחן האיך מתענגים עליו וכשרואה שמתענגים בו לכבוד השבת אז מברכת השולחן ההוא והעומדים עליו עונין אמן והברכה שמברכת אז תתענג על י"י וגו' וכולם אומרים אז תקרא וי"י יענה אבל כשרואה שאין מתענגים עליו כראוי אותה חיה והשרפים ושאר העומדים דוחין אותו חוצה ומכניסין אותו במקום שהוא הפך זה ונקרא נגע ואומר ויאהב קללה ותבואהו וגו' ינקש נושה וגו' אל יהי לו מושך חסד וגו' כי ענג שבת הוא כבודו והמענגים אותו השרפים הנזכרים עומדים להצילם שלא ישלוט בהם נהר דינור לפיכך צריך אדם להראות שובע ועונג גדול בסעודת ליל שבת לרמוז אל הכלה כבוד לילה שהיא מלאה כל טוב וכלולה מהעדן העליון ולסוד זה צריך לטעום מכל דבר המוכן לשבת לרמוז שהכלה כלולה מהכל ובלבד שלא יפגום סעודת היום

גרסינן בברכות פרק כיצד מברכין ובשבת פרק כל כתבי אמר רבי אבא חייב אדם לבצוע על שתי ככרות בשבת שנאמר לקטו לחם משנה אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דנקיט תרתי ובצע חדא לחם משנה כנגד זכור ושמור וקבלתי דהא דקאמר ובצע חדא שר"ל התחתונה ופירש רבי טודרוס הלוי ז"ל כענין שנאמר לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי

יב עונתן של תלמיד חכם פסוקה מליל שבת לליל שבת ועל זה דרשו רז"ל בקמא פרק מרובה אשר פריו יתן בעתו זו היא עונתן של תלמיד חכם מערב שבת לערב שבת והטעם עד"ה מפני שהגן נעול כל ששת ימי החול שנאמר שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החודש ופתח והטעם מפני כי ששת יחי בראשית מתלבשים בימי החול השוכנים מחוץ למחנה ולפיכך בימי החול אין שם זיווג כי אין האיש בביתו וליום הכסא סוד יום השביעי יתיחד השבת עם בת זוגו לפי שאז ימי החול חלפו ועברו ימי נדה והאשה מותרת לבעלה סוד נעלם ולפיכך הצדיק המזדווג עם אשתו בימי החול אותו בן היוצא משם עליו נאמר צדיק ורע לו שנעשה בזמן שימי הרעה שולטין ועשה קדש חול ובשבת ששער החצר הפנימית פתוחה לקבל הנשמות לחלק לבניה שאז