תולעת יעקב מג

לך ר' יוסי בר' חנינא אין אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אתמידין והכא קאי ריב"ל בשיטתיה דרבי יוסי בר' חנינא וזו היא כוונת רבנן שאמרו תפלות מתמידין למדו כי הם סוברים שתמיד של שחר כנגד הרחמים חסד לאברהם ותמיד של בין הערבים כנגד הדין סוד פחד יצחק ואמר שתפלת הערב לא מצאו במה לתלותה לפי שאין קרבן בלילה כי יראה כזובח לאלהים ויהיה קצוץ נטיעות וכולן לסוד אחד נתכוונו

סוד תפלת ערבית

כבר כתבנו למעלה כי ועקב אבינו ע"ה תקן תפלת ערבית והיא רשות כדאיתא בפרק תפלת השחר ועל דרך האמת היא רשות לפי שהאשת חיל עטרת בעלה זמן ממשלתה בלילה והיא מחלקת מה שמקבלת ביום מסוד הברכות לאנשי ביתה הוא שכתוב ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה ואז היא ברשות עצמה ולפיכך ומנה משעת באת הכוכבים לפי שמאז עת ממשלתה ולפי שלא תשאר המדה לבדה אבל צריך לייחדה עם דודה אמרו ז"ל פרק מאימתי צריך להזכיר חדת היום בלילה ומדת לילה ביום שלא לקצץ ואמרו עוד כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו

ויש בכאן מקום שאלה כי מאחר שיעקב אבינו ע"ה תיקן תפלת ערבית והוא עיקר האבות למה תהיה תפלתו רשות ולא קבעוה חובה כשאר תפלות והשיבו במדרשו של רשב"י ע"ה כי מאחר שהמטה נתונה בין צפון לדרום ונתחברה במזרח בסוד תפלות היום שוב אין צריך לקבעה חובה כי כבר היא בחיק דוד' נתונה ובמקום נאמן תקועה ועכשיו קבעוה חובה לייחדה עם דודה ולא להניחה רשות בפני עצמה כי הוא קצוץ נטיעות וזה סוד מחלוקת ב"ש וב"ה במשנתנו כי בית שמאי באמרם בערב יטו כי סוברים כי מאחר שהמדה שולטת צריך להטות לרמוז אל הנקבה וכבר בארנו כי כל הדברים הרומזים אליה צריכים להיות מיושב ובבוקר שהוא עת שולטנות הוכר צריך לעמוד כמו שנתבאר למעלה ובית הלל סוברים כי אם היה זה לבדו וזה לבדו היתה סברתם אמיתית אבל מאחר ששניהם ביחוד אחד אין להראות שום פירוד אבל יקרא איך שיזדמן לו בין עומד בין יושב ומהלך להראות שהם ביחוד אחד ואין להראות שום קצוץ לא במעשה ולא במחשבה והלכה כבית הלל

ובעת השכיבה יקרא קריאת שמע להבריח המזיקין כדאיתא בפרק מאימתי כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאלו אוחז חרב פיפיות בידו ופירש המאור הקדוש ע"ה כי החרב הזאת משל על שם בן ד' היו"ד ראש החרב שהיא הוא"ו ושני ההי"ן סוד שתי פיפיות והקורא קריאת שמע ומיחד שם זה בסוד פסוק ראשון כמו שכתבנו למעלה הרי הוא. מעביר כל דבר מזיק ממנו והוא מניף החרב הזאת מעלה ומטה וארבע רוחות כדי להבריח המזיקין מכל צד. ולסוד זה אמרו רז"ל צריך שיאריך בדל"ת שעור שימליכנו מעלה ומטה וד' רוחות והטעם כדי להעביר שרן של מזיקין ובת זוגו מכל הרוחות הללו והרי הוא מסתלק מצד שמאל מקום קטרוגו ואינו מלמד חובה על ישראל וחתוך כך מתעלה הקב"ה בכבודו וכבר כתבנו למעלה כי בלילה ממשלת המדה אשר רגליה יורדות מות ולפיכך כל העולם טועמין טעם מיתה וכמו שאמרו רז"ל שינה אחת מששים במיתה כי המדה גורמת ולפיכך בני עליון מפקידים נפשותיהם בידו של הקב"ה שנאמר בידך אפקוד רוחי וגם אם בני אדם חייבים שלא להחזיר להם פקדונם הואיל ובפקדון נמסרו בידו מחזירין להם, ודע כי סבת חזרת הפקדון לבעליו הוא עץ החיים ולפיכך בעת ממשלתו באור הבקר מתעוררים בני אדם לפי שהעץ הוא סבת החיים ואם תמצא בני אדם שמתעוררים בלילה הוא מה שכתוב אלהים משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלהים כדי שלא יהיה פתחון פה לומר אלו הייתי שולט ברוחו בלילה הייתי עוסק בתורה

והנה השעה הרצויה לעונתו של אדם הוא מחצות לילה ואילך כי בשעה ההוא נכנס הקב"ה בג"ע להשתעשע עם הצדיקים והיא שעת רצון ובאותה שעה הרחמים מתעוררים בעולם והמתקדש עם אשתו באותה שעה ומכוין מה שראוי לכוונה הויין לו בנים קדושים כי ממקום קדוש באו והם נקראים בני אל חי וקודם חצות מדת הדין מצויה ואין לחסום שור בדישו והסתכל היטב במה שאמר אבא בנימין (פרק מאימתי) כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין לו בנים זכרים כי הנה נתכוון כלפי האמונה הקדושה והחבור העליון ועוררונו ז"ל על כלל גדול והוא כי כל מה שיעשה האדם צריך לעשותו במעשה העליונים בדוגמא עליונה וצריך לדעת הענין ההוא ולכוין בו וזולת זה אין שלמות במעשיו ואינם רצויים ולפיכך צריך האדם לקדש עצמו בשעת תשמיש

גרסינן במסכת נדה פרק המפלת ג' שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו אביו מזריע לובן ואמו מזרעת אודם. והבן איך רז"ל דבריהם בתחתונים ורומזים לסבתם בעליונים. והנה זרע האב לבן לפי שסבתו מצד הרחמים וזרע האם אדום לפי שסבתה בצד הדין והמוח שהוא לבן בא מהאב וכן הדוגמא למעלה שמוח חותם האמת נמשך ממוח הסתום סוד האב העליון וכל תולדות האדם הם במוח בכח ומן המוח יפרדו ולפיכך אמר הקב"ה לקין קול דמי אחיך ודרשו ז"ל במדרש ילמדנו פרשת בראשית אינו אומר דם אחיך אלא דמי דמו ודם זרעיותיו והטפה שהולד נער ממנה נמשכת ממוח האדם ומתפשטת בחוט השדרה ומשם לגידין מכאן ומכאן עד המעור ומשם