תולעת יעקב יג

ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות כלומר שלא יחשבו בה לומר שתי רשויות יש רק לייחד דכל יחוד שלם, אמר רבי יהודה אמר הקב"ה הרוצה ללכת אחרי ילך אחר לב זה והוא לב השמים ואחר העינים העומדים עליו כענין שכתוב על אבן אחת שבעה עינים וגו' וכתיב עיני ה' אל צדיקים וגו' אבל אתם ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' בשביל שאתם זונים אחריהם

ותאנא בסוד ספרא דצניעותא ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע בהו תליין כענבין באתכלא צרירין בה שבעא רהיטין סהדין סהדותא ולא קיימי בדוכתייהו ארבע מלכין כו' ארבעה עדי אחת תלויין מארבעי ותליין בהו כו', מה אשכול זה אחד ותלויין בו כמה ענבים מצד זה ומצד זה כך מצוה זו אחד וכמה ענבים וזגין וזמורות תלויין מחנה צרירין בה כו' אלה הם שבעה כריכות של תכלת שצריך לכרוך בכל אחד ואחד כנגד השביעיות או להוסיף עד י"ג כנגד י"ג מדות הידועות לחכמי ישראל והוא בית שער לכולם שנאמר זה השער לה' צדיקים יבואו בו, ועל זה כתיב וראיתם אותו וגו' לכלול בה המעלות, ואמר אינון סהדי סהדותא כו' בשביל שהוא מצוה ושנינו תשמישי מצוה נזרקין, ואם תשכיל תמצא רמז בחוטין שהם תלויין לד' רוחות לכנסת ישראל שהיא שולטת על ד' רוחות העולם לקיים מה שנאמר ומלכותו בכל משלה בסוד ל"ב שהוא תלויה בל"ב העליון שהוא החכמה העליונה וה' קשרים רמז לעשר ספירות שכל אחת קשורה בחברתה ונאחזת ממנה והכל שלשלת א', ועוד יש רמז בל"ב חוטין למנין הפנים וכנפי החיות ונצטוינו במצוה זו כדי להתדמות לחיות הקודש נושאי הכבוד להיותנו מרכבה לשכינתו של מקום, ולזה רמזו במנחות פרק התכלת ובסוטה פרק הוה מביא ובחולין פרק כסוי הדם, דתניא היה ר' מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר וכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא, ועל דרך החכמה הוא הים האחרון ודומה לרקיע העליון עליו נאמר עושה שלום ודומה לכסא כבוד מרום מראשון ואם כן נמצא האדם מרכבה לשם ית' בקיום מצוה זו ודע כי בזמן התכלת הלבן היה עיקר ולפיכך אמרו התכלת מתחיל בלבן ומסיים בלבן והוא כטעם התרועה שיש פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ולפי שכלה רשות בלילה כענין שנאמר ותקם בעוד לילה וגו' אמר לילה לאו זמן ציצית הוא שלא יקצץ בנטיעות ומה שאסרה תורתנו הקדושה צמר ופשתים והתירתם בציצית הוא סוד מה שכתוב דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה ופסוק זה אמרו שלמה ע"ה ברוה"ק על בת שבע אמו שדורשה היא לעשות נקמה במי שמחבר צמר ופשתים וגורם ערבוביא למעלה, אבל כשהדבר בשלמות כמו בציצית ששם כל המאורות כלולים אז תעש בחפץ כפיה, ומטעם זה התורה תורתנו הקדושה כלאים לכהן גדול בכניסתו לבית קדש הקדשים., ועכשיו שאון תכלת מצוי צריך ליזהר מאד בלבן ועל זה אמר שלמה ע"ה בכל עת יהיו בגדיך לבנים ועונש המבטלו גדול ממה שהוה בזמן התכלת, דגרסינן בפרק התכלת תניא רבי מאיר אומר קשה עונשו של לבן מעונשו של תכלת משל למלך שקרא לשני עבדיו לאחד אמר הבא לו חותם של זהב ולאחד א"ל הבא לו חותם של טיט ופשעו שניהם ולא הביאו איזה עונשו מרובה הוי אומר זה שאמר לו הבא לי של טיט ולא הביא. והאמונה האמיתית שתצטרך להאמין היא שכל המצות חלויות באלהות ולזה באו מצות עשה בכוון גמור כמנין רמ"ח כמנין האברים הרוחניים שזכרנו למעלה, וכן קבלו חכמי ישראל כי כל המצות קשורות בסוד שיעור קומה ולזה באו כל תרי"ג מצות כלולות בי' הדברות לענין עשר ספירות ונמצאו העשרה דמיון שרשי' והמצות דמיון ענפים ומשתלשלים מהם כמו שהשרשים משתלשלים מהם הענפים, וכל מצוה ומצוה יש סגולה נפלאה במה שיתדבק האדם בצורות העליונות על ידה ועל זה כתיב ואתם הדבקים בה' וגו' וכל זה בכח נשמתו האצולה מזוהר הצורות הקדושות והיא מרכבה להם וכולם כלולים בה ובהיותו נוטה אל הצד הטוב שבו ומקיים המצות הנה הוא סבה שיתברכו הדברים ויתיחדו במוטבע במורגש במושכל ומפרי מעלליו ישביעוהו כי בהפרד נפשו תתעלה מעלוי לעילוי ותצרר שם והם החיים שאין להם קצבה וכמו שכתוב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך. וגם תצטרך לדעת שאין המצות צורך הדיוט בלבד אבל צורך גבוה הם ג"כ, וזה מצינו לחכמי האמת באמרם שכינה בתחתוני' צורך גבוה וענין זה מבואר היטב במה שקדם, וג"כ ירמוז שגם המציאות צורך גבוה, ומה שתמצא לרז"ל אומר בב"ר ובילמדנו פ' ויהי ביום השמיני וכי מה איכפת ליה להקב"ה בשוחט מן הצואר או מן העורף לא נתנו המצות אלא לצרף בהם הבריות שנאמר כל אמרת אלוה צרופה, שנראה שאין המצות אלא צורך הדיוט, דע הכוונה להם ע"ה על אדון יחיד כענין שכתוב אם ארעב לא אומר לך וגו' וליה לא איכפת ליה, אמנם לצורך הכבוד להשפיע לראשים העליונים או למנוע שלא יקרב זר במקדש העליון צורך גמור הוא וזהו סוד לצרף בהם הבריות והוא חבור וקשור התחתונים בעליונים וגם להוציא הסיג כמו שכתוב הגו סיגים מכסף וכתיב אחריו הגו רשע וגו', וממה שכתבנו בסוד מצוה זו יתבאר כי כל המצות אלהיות וכל המקיימם ומכוין בהם מה שראוי לכוון עבודתו שלמה וגורם כמה טובות למטה ולמעלה והוא סוד עת לעשות לה' לעשות ממש כענין שאמרו ז"ל כל המקיים מצותי מעלה אני עליו כאלו עשאני, כי יש לך לדעת כי המקיים מצוה אחת מוסיף כח ומשלים האבר