תפארת עוזיאל חלק ב קסג

השי"ת כלל הדבר שהשמועה הוא דבר נבחר לכל הפעולות ולתקן כל הפגמים אשר פגם כל ימיו אמנם לעזוב את דרכו הרעה כמ"ש יעזוב רשע דרכו ואח"כ וישוב אל ה' וירחמהו כי כל סיגופים ותעניתים אינו מועיל בלא עזיבת דרכו הרעה ואדרבא נותן כח לקליפה והוא כטובל ושרץ בידו ואדרבא צריך לעשות כמה גדרים ולקדש עצמו במותר לו כדי שלא יבא חלילה להאיסור הרגיל בו והוא עיקר התשובה. ונחזור במה שהתחלנו במאמר שלמה מאור עינים ישמח לב שמועה טובה תדשן עצם אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין דהנה איתא בליקוטי מאמרים על מה שאמרו הבא לטהר מסייעין אותו והנה אנחנו רואים בחוש שכמה פעמים בא ליטהר א"ע באיזה דבר מצוה או להתפלל בכוונה ועשה לה הכנה גדולה ובעומדו להתפלל נפלה מחשבה זרה בתוך עיקר התפלה וכן בשאר מצות יזדמן לו כמה מניעים וביטולים ועיכובים אך האמת הוא כי בזה הוא הסיוע שלו כמבואר כמה פעמים שהשי"ת שולח לאדם המחשבה זאת כדי להעלותם כדרך מגלגלין זכות ע"י זכאי ואין המחשבה מיקריות אלא להעלותה אל שורשה דהיינו שבאה לו מחשבה מאיזה אהבה רעה או יראה רעה וכיוצא בו והוא מדחה אותה ומדביק א"ע לאהבה ויראת ה' ומסיים תפלתו בהתלהבות יותר קדושה ובזה מוציא ניצוצות מהקליפה וזה פי' הפסוק וזרח השמש ובא השמש. ר"ל שהאדם עומד להתפלל בהתלהבות גדולה וזרח השמש ופתאום בא השמש שאבד ההלהבות הלזה ע"י מחשבה זרה ולמה תצא זאת מלפניו לזה אמר אל מקומו שואף כדי להוציא הניצוצות להחזירם להקדושה ולשורשה. וזה מאמר שלמה מאור עינים שאדם רואה ישמח לב במה שרואה דברים הנאותים לגוף וכן שמועה, טובה תדשן עצם מכח דברים הנוגעים לגוף אבל מי שהוא חכם מביא דברים אל הקדושה ואל המוסר אך לזה צריך חכם גדול להעלותן. וזה אוזן שומעת תוכחת חיים והוא לשון הבנה שמבין ע"י תוכחת חיים הוא נקרא חכם באמת וזה בקרב חכמים תלין ראוי הוא להיות נמנה בין החכמים ויבואר הפי' הפסוק והי' כשמעו את דברי האלה הזאת וכו' דהנה ידוע העבירות שאדם דש בעקביו מסבבין את האדם ביום הדין דהיינו היתרים המורים לעצמו בגזל ולשון הרע כדאיתא רובן בגזל ומיעוטן בעריות וכולן בלשון הרע

מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע מי יאמר זכיתי לבי וגו' גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו. ידוע מאמרם ז"ל בתשרי נברא אברהם ויעקב. ויצחק בפסח. וכתב מהרש"א לפי שר"ה הוא יום המשפט ויצחק הוא מסיטרא דדינא לכן לא רצה הוא ית' להוליד את יצחק ולהתעורר מדה"ד. וזה כוונת הפסוק מלך יושב על כסא דין לכן מזרה מרחיק את רע ולא התעורר שום דין. וזה שמסיים מי יאמר זכיתי לבי וגו' לכן צריכים כולם לרחמים כי מי יצדק בדין. ואומר בפסוק אבן ואבן וגו' להתעורר כל אדם בתשובה ולא תאמר הואיל בעת התפלה אינני עושה שום מעשה רשע אצא בדימוס כי אין דנין אלא לפי מעשיו אותה השעה כי זה אינו כ"א על העבירות שלהבא אבל לא לשעבר ודבק א"ע בטומאה וגם התפלות אשר הוא מתפלל אינו כראוי אם לא רחץ מצואתו וזה שאמר אח"כ גם במעלליו יתנכר נער ולא תפעל במה שאתה מתפלל ביבהכ"נ לא תעשה שם שום עון כי תנכר למעלה אם זך ואם ישר פעלך

דרך הנשר בשמים. שיש ירידה לקדושה (כי נשר הוא מלשון פירות הנושרין כמ"ש הראקנטי) דרך הנחש עלי צור שהיצה"ר הנחש מתגבר על הקדושה הנקרא צור יוצרנו דרך אני' בלב ים שאין ניכר פסיעות הספינה כמו קרון שניכר פסיעותיו כן מי שלומד תורה או עושה מצוה ותפלה ולא נשאר אצלו רשימה מקדושה לאחר התפלה כי מי שנפל עליו פחד פתאום משריפה או חיילות פג לבו גם לאחר שנכבה