תפארת עוזיאל חלק ב קלה

מתרי"ג מצות ומוטל על כל ישראל לקיים גם מצו' זו כמ"ש הרמב"ם וזה כוונת הנביא שובה ישראל ולא יהי' לכם בושה כי כשלת בעוניך פי' הגם שעשית מזיד מ"מ מכשול יחשב שמאתו ית' בא הדבר כדי שתקיים מצות תשובה (וע"ד רמז ר"ל כן בכוונת מאמרם ז"ל דפרה אדומה מטהר טמאים ומטמא טהורים כי פרה אדומה רמז למצות תשובה כידוע תבוא אמו ותקנח את בנה וזה מטהר טמאים כפשטי' שהחוטא מתטהר בעשותו תשובה אבל מטמא טהורים שע"י התשוב' מוכרח שיזדמן איזה חטא גם לצדיקים שנתקיימו מצות תשובה כמדובר) וידוע מאמרם ז"ל אחד אומר כובש וא' אומר נושא ונראה הכוונה כי התשוקה למעלה מהתשובה שעושין למטה היא כי החטא נעשה בחלק אלהי ממעל דהיינו חלק מנשמת אדם למשל שעושה עבירה לתאוות נפשו והתאווה בעצמו היא רוחניות חלק נשמה כי לאחר פטירת אדם נתבטל כל חושיו ובבירור שכל התאות והתנועות והחיונות הוא מהנשמה הכל וכשאדם עושה תשובה כובש הקב"ה עון שעשה והיינו שהעבירה נעשה גוף לחלק הרוחני מהנשמה שעל ידה עשה העבירה כמו אהבה רעה או מחמת איזה נצחון רע והקב"ה כובש גוף העבירה ולא נשאר כ"א חלק הרוחני חלק אלהי ממעל וחד אמר נושא שהקב"ה מגביה למעלה החיוני מהגוף הטמא דהיינו העבירה שעשה ונתעלה החיוני למעלה ויש תענוג גדול בזה למעלה שנמצא המרגליות שנאבדה וזה שמסיים הנביא קחו עמכם דברים ושובו. פי' טענה זו תאמרו אליו ית' כל תשא עון. פי' כל עונות שעשינו לא בא כ"א מאתך שנקיים מצות תשובה ותשא העון אליך והיינו כמד"א נושא. וע"ד הכוונה שכתבתי דהוא יתברך מגביה חלק החיוני שנכנסת בעבירה ומדבק זה החלק למעלה למעלה והוא שעשוע גדול

או יאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעווניך. הכוונה כי יש ב' תיבות לכפרת העונות. א' כפשוטו בעשותו חשובה מאהבה נהפך לזכיות. ב' באם ביישו אדם אחד נוטלין כל העבירות מהמתבייש ונותנין על המבייש והחילוק שביניהם שבעשותו תשובה אז נסתלק מכל וכל מהעבירות משא"כ מחמת ביוש שנותנין על המבייש ידוע שכל ישראל ערבין זה לזה ואז גם בהצטרף עונותיו על חבירו מגיע לו גרעון בדבר כמו החטא מחמת ערבות מאחר שכל הנשמות ערבין זה בזה אמנם דבר הערבות שתופסים אותו בעד חברו הוא שוגג כי מה חייב הוא בדבר וזה שאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך. ר"ל שלא יבטיחו עצמם על הביוש להיות ממריק עונותיו כי כשלת בעוניך ר"ל כי בענין זה יגיע לו מכשול מחמת ערבות ומכשול היא שוגג כנ"ל שהערבות נחשב כשוגג

או יאמר אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב. ע"ד שכתבתי במאמרם ז"ל בענין נושא וכובש היינו שהשי"ת מגבי' א"ע כדי שלא להסתכל במעשה התחתונים שיהי' מקום לכפר עונותיהם וא"כ ליכא שכר למצות רק החסד כביכול במקומו נשאר וזה תשא עון בעוונות תגבי' לעצמך וקח טוב ומ"מ תסתכל על הטוב ממעשינו והבן. וזה עלה אלהים וגו' למדה"ד יש עלי' ה' בקול שופר בעשית הטוב נשאר הרחמים במקומו כמקדם ולכך אנו אומרים בעת תקיעת שופר ארוממך אלהי המשפט שלזה המדה יהי' התרוממות כדי לכפר עוונות ולמ"ד כובש שפירשנו איכא יותר חיבוב בשכר המצות כיון שהוא ית' מחזיק עצמו בקטנות שלא לענוש על עבירות וא"כ הזכיות נחשבין יותר כי מי שמציית לקטן בודאי יותר חשוב ממי שמציית לגדול וזה שמאלו פי' מדה"ד המכונה בשמאל תחת לראשי השכל ע"ד החכם עיניו בראשו. פי' מדת כובש ואז וימינו תחבקני. פי' החסד מחבק אותי ביותר מחמת שהמצות נחשבין ביותר במדת כובש כמדובר למעלה ואיכא יותר חיבוק. והבן: לעיו"כ

אל תבא במשפט עמנו כי לא יצדק לפניך כל חי. משל לאחד שהי' לו בנים