תפארת עוזיאל חלק ב קכה

עוקצין מ"מ יצא דבש מהם כן הגלות מעט טובה כדי לזכך אותנו וגם ללקוט ניצוצין אלא שרצוננו לא מעוקצך ולא מדובשך

קול רנה וישועה באהלי צדיקים ימין ה' עושה חיל. כי הפורעניות שהוא ע"י משחית הוא אנחה גם לצדיקים כידוע כיון שניתן רשות למשחית כו' משא"כ כשהוא ע"י ית' שהוא מבחין בין טוב לרע. וזה כי ידין ה' עמו שהוא בעצמו דן ולא ע"י שליח כדי שעל עבדיו יתנחם משא"כ כשיהי' ע"י שליח ועדיין יש שני מיני פורענת אחד הוא בזעם לכלות הרשעים מכל וכל והשני שהוא להיטיב לו שע"י יסורין נתכפר עונותיו וכשהפורעניות הוא בזעם הוא ג"כ מקצת אנחה לצדיקים ע"ד בעידן ריתחא עונשין אעשה משא"כ כשהוא כפרה על עונות דהוא חסד וזה קול רנה באהלי צדיקים כו' הימין ה' שרומז לחסד עושה חיל ופורעניות על הרשעים

אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. ידוע כי בזמן שביהמ"ק הי' קיים הית' עיקר השפע עלינו והאומות לא זכו רק מהתמצית. אבל בעוה"ר עכשיו נתהפך הדבר ומכל עיקר השפעה אין מגיע לנו רק התמצית. והנה אבן מכונה בזוהר על השכינה. ופינה מכונה לחיצונים וס"א וזה הוא אבן מאסו הבונים שישראל מאסו בהשכינה מחמת חטאם ועונותיהם ע"כ היתה לראש פנה. ר"ל שמקודם היתה לראש עלינו בני ישראל להשפיע עלינו ועכשיו היא לראש להס"א הנקרא פנה: לערב ראש השנה

אל תבא במשפט עמנו כי לא יצדק וגו'. ע"ד משל למדינה אחת שטבעו מטבעות דוגמא אותן מטבעות של מלך והיו מרויחין ממון רב בזה והיו המטבעות מלכלכות כל המדינה כולה לימים נתודע הדבר למלך ולקח אותם בכבלי ברזל והיו צועקים אדונינו המלך אם אין אתה עושה חסד עמנו צריך אתה לאבד כל המדינה כי כל המדינה מלוכלך במטבעות שקרות. והנמשל המלך הוא ממ"ה הקב"ה ציוה לנו לשמור את דרך עץ החיים ואנו עושים כולם מטבעות שקרות דהיינו מעשים הרעים ע"כ אנו צועקים אם אי אתה עושה חסד עמנו אל תבא במשפט כי לא יצדק לפניך כל חי אפי' המלאכים והעולמות עליונים שבראת כולם בשביל הצדיקים כמש"ה אם לא בריתי וגו' בראשית בשביל ישראל

השיבנו ה' אליך ונשובה. ויש לדקדק כיון שאמר השיבנו למה לי ונשובה. ונראה לתרץ ע"ד עמו אנכי בצרה מאמר בגמרא שנשבע הקב"ה שלא לכנוס לירושלים שלמעלה עד שיכנס בירושלים של מטה. ועל דרך משל אמר מורי ורבי הגאון והחסיד מו"ה דוב בער ז"ל נשמתו בג"ע. למלך כשהוא בביתו ובהיכלו אין הכל יכולין לבא אליו רק כשהוא בדרך אז הוא עת שכל הרוצה ליקרב הרשות בידו. והנמשל מובן כשהיא ית' עמנו בגלות בעוה"ר אז הוא כביכול כמו בדרך ואנו מתפללין שישיבנו אליו כשהוא בדרך ואז נוכל לשוב בתשובה שלימה ע"ד משל הנ"ל כשהמלך אינו רוצה ליתן תיכף תשובה ומצוה לבא לביתו ויתן לו תשובה אזי רשות ליכנס אף לביתו וה"נ בנידן דידן שאנו מתפללין השיבנו עתה בגלות ואז יכולין אנחנו לשוב בתשובה שלימה וליכנס לביתך וזה מתחיל השיבנו ה' כו' הכוונה שישיב אותנו אליו ואח"כ ונשובה למקום הראשון

אל תשליכנו מלפניך. ע"ד משל לאחד שהי' עומד על הר גבוה ועליו גן נטוע מכל מיני פירות ומיני מגדים ותחת ההר הי' נחל עמוק בגבשושות וחומר לסוף הי' השר רוצה להפילו מההר הי' בוכה האיש הנ"ל שתי בכיות א' לפרוש ממקום נאה וטוב והב' איך יפול למקום חושך עמוק בגבשושות וחמר. והנמשל הוא הנשמה הנהנה מזיו השכינה למעלה ואם חלילה ידחה אותה הקב"ה מזיו השכינה יש שאול תחתיו וחלילה לא יהי' לה תקומה אם אתה תסיר עיניך וזהו אל תשליכנו מלפניך מתענוג שיש לי אצלך: