תפארת עוזיאל חלק ב קכ

וכי ישקר חליצ'. ונראה דידוע מכתבי האריז"ל דע"י חטא עץ הדעת נתערב הרע בטוב ואנו ע"י הגלות מפרידין הרע מן הטוב ומעלין הטוב לשרשו וזה מתחלה עע"ז היו אבותינו שנתגבר מאוד רוח הטומאה עד שבא אאע"ה והגביר הטוב ועכ"ז צריך בירור עדיין עד ביאת משיחנו (ונזכה שנתקן מעשינו בידינו בזריזות הרבה לשמה ונמהר הבירור הטוב ויהא אחישנה כו') ולכך ירדו למצרים ועדיין היינו משוקעים כד"א לבא לקחת לו גוי מקרב גוי הללו עע"ז והללו כו' ואם הוא ית' לא הוציאנו ממצרים על דרך נם אלא הי' ממתין עד שיוכשר הכל עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים כי לא הי' בנו כח וקדושה לברר לפיכך הפסיק הוא ית' הגלות לפרקים והוציאנו למענו ית' ולאחר שקבלנו התור' ובאנו לארץ הקדוש' והקרבנו קרבנות ונתגבר כח הקדוש' בנו אז נתן הוא ית' עוד פעם אותנו לגלות וכן בגלות הזה ויש בנו כח לברר הניצוצות הצריכים. וזה הי' שאלת אאע"ה במה אדע באיזה זכות יהא לנו כח לברר ולהפריד הרע. והשיב לו ית' קח לך עגלה משולשת בזכות הקרבנות כי דור רביעי ישובו הנה ולא יהי' הגלות בבת אחת כ"א לפרקים ויתוסף בנו קדוש' ביני וביני ויהי' בנו כח לברר וברמז בא באמירת אברהם וכל הגלות כפירש"י שם. והבטיחו לילך משם ברכוש גדול דהיינו ניצוצי הקדוש' כמ"ש האריז"ל וזה ברוך המקום כו' שחישב לעשות את הקץ כמו שאמר לאברהם שיהא הגאול' באמצע ושלא יהי' הגלות עד שנברר כי אז היו נאבדים חליל' וזה עצמו שסיים והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד שנהי' בגלות ביחד אלא שבכל דור ודור כו' שהפסיק באמצע ועי"ז הקב"ה מצילנו מידם וכמו ששמעתי לפרש כן ע"ד משל למלך שנשבע לזרוק אבן לבנו והי' בו כדי להמית ולאחר ששב אפו ניחם ושאל ליועצים לצאת מידי השבוע' והשיבו שיפריד האבן לחלקים קטנים שאין בכל חלק כדי הכאה ויזרוק בכל פעם חלק דק עד שישלים כל האבן לקיים שבועתו ובנו יחי' כמו שכתב האלשיך וזה שלא אחד בלבד כו' לזרוק האבן בבת אחת אלא שבכל דור ודור כו' אבן קטנה כו' וזה כוונת הפסוק אל זועם בכל יום שאל הוא מדת החסד זועם בכל יום וזורק אבן קטנ'

מצה זו שאנו כו'. מרור זה כו'. והקשו על מה נקט מצה קודם מרור הא מתחיל' מרור הוא זכר לגלות שמררו חייהם. ואח"כ הוא מצה זכר לגאול' שלא הספיק כו' ויש שגרסו להיפוך מרור קודם מצה כו' ונרא' שגירסתנו הוא נכון שידוע שבאם אדם עובד עבודת הפרך אינו מרגיש שבירת אבריו וכשנח עצמו מעבוד' אז הוא מרגיש שבירת אבריו והדוגמא הוא כאן כשישראל היו במצרים והיו עובדין עבודת פרך לא היו מרגישין שבירת אבריהם וצער של עבודתם שהיו עובדים יום וליל' ולא היו נחים עצמם כלל וכשיצאו ממצרים מעבודת הפרך שהיו עובדין אז הרגישו את שבירת אבריהם וצער עבודתם וזה הרמז שמסדר בעה"ג מצה זו כו' ואח"כ מרור זה כו'. שלכתחלה לא היינו מרגישים עבודתנו ושבירת אברינו ואח"כ מרור התחלנו להרגיש צערנו ומכאובינו מעבודת הפרך שהכבידו עלינו במצרים

פסוק באיוב העושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר פי' מספר הוא מלשון ספיר שביציאת מצרים הי' מאיר העולם שנקרא אין כי לא יש בו השגה משא"כ ביציאת מצרים כידוע מכתבי האר"י ז"ל ע"כ וזה אין חקר שהי' חקירה בעולם אין

ההרים רקדו כאילים וגו' מה לך הים וגו' הירדן וגו' ההרים תרקדו וגו' מלפני אדון וגו' מלפני אלהי יעקב ההופכי הצור אגם מים. ידוע שגדולים צדיקים שמהפכים מדה"ד למדה"ר ובשעת ביאת ישראל אל הים הי' מדה"ד מקטרג כידוע. ואעפ"כ פעל להם השי"ת רחמים עבור זכות האבות וגם ס"מ וסייעתו היו מקטרגין ואח"כ נדחו מלפני ישראל