תפארת עוזיאל חלק א צט

מלאכי שלום אותן אנשים כשרים ושלמים. מר יבכיון שזה הי' רעה עליהם באמת בפנימיות וחיצוניות כמדובר. וידוע כל דור שלא נבנה ביהמ"ק כו' ולהמון עם הגלות כפרה לטהר ולזקק מכל הזוהמות משא"כ לצדיקים שבדור שהוא בכי מאוד ע"ד מאמרם ז"ל ראוי הי' שתשרה עליו שכינה אלא שאין הדור ראוי לכך בפרט בח"ל אויר הטמא וכל נביאיו לא מצאו חזון

או יאמר הן אראלים צעקו חוצה שהמלאכים צועקים על, מה שהמה בחוץ בחורבן הבית שפחה מלגיו כידוע גבירתה מלבר. וע"ז אנו מבקשים קומי צאי מתוך ההפכה שלא יהא הדבר מהופך אלא גבירתה תהא מלגיו

או יאמר הן אראלים צעקו חוצה היינו ישראל צעקו חוצה שצועקים הכל על החיצוניות הב הב וע"ז מלאכי שלום מר יבכיון שהמלאכים בוכים על מה שעם ישראל אינם מעוררים לקרוא באמת שיתפשט אלהותו על כל אומה ולשון. ועד"ז י"ל בפסוק קוה לשלום ואין טוב פי' שתקוה שתהיו כולם בשלימות שלא יחסר לך שום מדה וצדקות בעבודתו ית' ואין טוב לא שתקוה שיהי' לך טוב ולעת מרפה אם חליל' אתה לא תשגיח לקוות ולבקש על קדושת שמו רק בעת רפה כל עצמך ואז חלילה להיפוך והנה בעתה

או יאמר אראלים דהיינו מזבח כפירש"י בישעי' (קפיטל ל"ג) שע"י חורבן המזבח נתחסר השפע והמזון

הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו כי יש שני מיני בני אדם אשר שוכחין בדביקתו ית' אחד המון עם שהולכין אחר מילי דעלמא והב' לומדי תורה שנכנסין לעמקי התורה וא"א שיהי' להם יראה ואהבה כמו בתפלה והאר"י ז"ל כתב שהוא ית' חפץ יותר ביחודים מעסק התורה ובודאי הנביאים וגדולי ישראל היו עושין רצון קונם במדרגה הגבוה. וזה אמרו הלואי תורתי עזבו היינו ע"י עסק התורה וזהו ותורתי שמרו אבל לא מחמת מילי דעלמא

או יאמר הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו. ונראה ע"ד הפסוק אותי עזבו מקור חיים פי' כמו שאינם שואבים המים חיים אינם ניתוספין המים במעין כך כשישראל אינם שואבים ממי התורה הקדושה לא ניתוסף כח הקדושה בשכינת עוזו וזה שפעלו שתי רעות במעשיהם הרעים א' שעזבו כח השכינה ית' שהוא מקור מים חיים כמדובר. והשנית שחצבו להם בארות נשברים שנתנו כח לס"א ר"ל בעבירות שעשו וזה הלואי אותי עזבו שלא עשו רק אחת ועכ"פ ואת תורתי שמרו שלא עשו עבירות ולא נתנו כח לקליפות

ה' ממרום ישאג. פי' שהתעוררות הצדיק התחתון שנקרא מרום מתעורר הוא ית' ושואג. או ע"ד מ"ש האר"י ז"ל שיש אחד עשר סימני הקטורת להכניע הקליפות שזה לעומת זה ברא אלהים נגד עשרה מאמרות יש אחרים כנגדן וא' מחי' כי בקדושה המחי' מאתו ית' שורה בתוכו משא"כ בקליפה שאין רוצה להשרות הקדושה בתוכו והוא מלמעלה מחי' אותן מרחוק וכן באדם שהוא חוטא מסתלק החיוני מלמעלה וכן כשישראל היו שרוי' על אדמתן הי' ה' שוכן בקרבם וכעת נתעלה ובמקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו כי עיקר רצון הבורא ית' שישרה בתוכנו רק תלוי שבני אדם יהיה ראוין לכך להיות היכל ה' המה בעצמם וזה ה' ממרום ישאג מה שהוא צריך להיות מרום כי מגמתו להיות שוכן בתוכנו

אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. הכוונה בזה דידוע משחרב בהמ"ק נמסרו רזי התורה לחיצונים. וזה הוא אלביש שמים קדרות ר"ל הרוחניות התורה הנקרא שמים הלביש אותן ית' עם קדרות ר"ל שבאו לתוך קדרות ונמסרו לחיצונים. ושק אשים כסותם ר"ל שק נקראים הקליפות בספר הזוהר והם כיסוי תורה כדמיון הכסות המכסה את האדם כן כיסוי הקליפות על התורה

ע"ד משל על מנהג בני אדם שצועקין