תפארת עוזיאל חלק א פט

שוכבת מרגלותיו בגלות ותאמר אנכי רות אמתך כי רות הוא לשון רוה כמאמרם ז"ל שנקראת כן על שיצא ממנה בן שרוה לו ית' בשירות ותשבחות והוא דהע"ה. וזה אנכי רות רוה ושיכור מצרות ולא מיין. וכעין זה שמעתי. והשיב הוא ית' היטבת חסדך האחרון וגו' לבלתי לכת אחרי הבחורים פי' שבגלות יש לך זכות גדול שאינך מדבק באומות הבחורים שנבחרים להיטיב להם בגלות ואתה אינך משגיח אם דל אתה אם עשיר אתה וגם כי גואל אנכי אבל יש גואל קרוב יותר ממני והיינו הישראל אם יעשו תשובה ויהא אחישנה וזה אם יגאלך טוב יגאל פי' טוב המעשה שבם אבל הוא ית' גואל בזמן יותר רחוק דהיינו בעתה וזה אם לא יגאלך וגו' שכבי עד הבוקר דהיינו קץ הגאולה

והנה בועז בא מבית לחם וגו' בועז נקרא יצה"ר כי רשע יצה"ר שופטו והוא אש בגיהנם כפירש"י בשבת ועז פנים לגיהנם וזה ב"ו ע"ז ויצה"ר נתהפך לטוב ע"י לימוד התורה ע"ד ברא יצה"ר ברא תורה תבלין וזה בא כו' יש לו שקיעה ע"ד ובא השמש מבית לחם וגו' לחמה של תורה ויאמר לקוצרים הצדיקים ה' עמכם כי הצדיק עושה מדה"ד ג"כ לרחמים ויאמרו יברכך ה' כי גם לו יש תועלת כשאדם הולך בדרך הישר כמשל הזונה הנאמר בזוהר הקדוש

ע"ד הלצה הכונה והנה בועז בא מבית לחם ר"ל כפי סדר העולם שמחמת התורה מתחכם להרע כמד"א אני חכמה וזה שהבועז שהוא היצה"ר בא מן התורה עצמה המכונה בית לחם כנ"ל ויאמר לקוצרים ר"ל לרשעים המקצרים בעבדות השי"ת כמו בתפלה ושאר עבדות השם אז הוא מתפאר עליו לאמר יברכך ה' ה' עמכם שלום יהי' לך כי ה' עמך אעפ"י שלא תרבה להאריך כ"כ בעבודת השם: ספר במדבר פרשת בהעלותך

ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו. נראה לפרש ע"ד הלצה דאיתא בגמרא סומא אין לו שובע וזה מה שאמרו אע"פ שהמן משתנה לכמה טעמים אעפ"כ אינם רואים שום דבר רק המן כמו סומא וזה אל המן עינינו דוקא

שטו העם ולקטו וטחנו בריחיים או דכו במדוכה ובשלו בפרור ועשו אותו עוגות והי' טעמו כטעם לשד השמן. והנה הדקדוק מאי מעליותא בזה השד השמן שהפסוק משבחו בזה השבח שהי' טעמו כטעם לשד השמן והנה שזה ידוע מה שניתן להם המן בכדי שיוכלו לעבוד ה' בלי שום מניעה וטרדות זמן וזימן להם כל בוקר ובוקר לבל יצטרכו לטרוד עבור מזונותיהם ומזה הטעם הי' המן משתנה לכמה טעמים שלא יהי' להם שים מניעה בעבדות ה' מחמת טרדת השגת חשקיהם בדברים אחרים הן בשר או שאר דברים אחרים והנה הצדיקים גדולים שהיו בהם שמגמתם הי' אך לעבוד ה' באמת הי' אוכלים מן כמו שירד מן השמים ולא עשו שום התפעלות עם המן מחמת שלא היו רוצים לטרוד בהבלי זמן והיו טועמים כל הטעמים שבעולם. אבל שטו העם כמו שטות שהי' משטים א"ע וזה העם דייקא שהיא מדריגה קטנה ועשו עם המן פעולות דהיינו שטחנו ברחיים או דכו במדוכה ועשו עוגות היו מטרידין א"ע בהבלי זמן וזה לא הי' מחשבת הבורא ב"ה ומחמת זה לא הי' טועמין אלא הטעם מן לשד השמן אבל הצדיקים גדולים היו טועמין כל הטעמים שבעולם

בהפטרה יגער ה' בך השטן יגער ה' בך הבוחר בירושלים.