תפארת עוזיאל חלק א נה

להתראות בפנינו רק העלמות מה שאתה מתעלס כמ"ש במדרש הוא אהבוך כדי שאהיה אוהב אותך וכתירוץ המדרש

באופן אחר לריח שמניך וגו' כי שמן רמז למצות כמבואר במדרש וידוע פעולת המצות שמתחלה עולין לריח ניחוח לפניו ית' ועי"ז נתפשט ענפי הקדושה בעולם וע"י ענפי הקדושה המתפשטין מתקרבין כמה נפשות לאמונת האמת כידוע מכתבי האר"י ז"ל וכן אמר באברהם ואת הנפש אשר עשו בחרן וזה לריח שמניך טובים ריח ניחוח אליו ית' מהמצות ואחר זה שמן שהוא מצוה הנעשית תורק שמך מריק קדושתך בעולם ועל כן עלמות שהוא רמז לגרים וכפירש"י והמדרש שהם רחב ויתרו. ואהבוך

או יאמר עלמות. לשון עולמות כפי' התרגום כי ע"י התעוררות שלמטה בא התעורררות שלמעלה כידוע. משכני כו'. ע' ברמב"ן שהוא ל' בקשה וכן פי' התרגום על הביאני המלך חדריו שהוא ל' בקשה וע"ד הפשוט כי ידוע מאמרם ז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות שלא לשמה כו' כי א"א לעלות בשליבות עליונות אלא בהדרגה שמתחלה יעלה בשליבה התחתונה ואח"כ יעלה למדרגה עליונה וזה בקשתנו שבתחלה משכני להיות שאחריך נרוצה דהיינו עשיות תורה ומצות גם שלא לשמה שעדיין אינה עבודה גבוה כעין מדרגת פנים אלא כמדרגת אחוריים ואח"ז אנו מבקשים למדרגה פנימית וזה שיביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך דהיינו בו ית' או בכ"ב אותיות התורה כמ"ש בתרגום כי באמת נאמר בתורה ומצות הנחמדים מזהב ומפז ומכל נופת צופים וזה הטעם מה שנאמר בכל מקום תורה לשמה ולא אמר תורה לשמו כי באמת רוצה הוא ית' בשעשוע של תורה שתהא עריבה ומתוקה על לומדיה כאהבת חתן לכלה אשר על כן נקראת מאורסה ואורייתא וקוב"ה כולי' חד וממילא המאור שבה מחזירו למוטב וזה נגילה ונשמחה בך בכ"ב אותיות התורה ועי"ז נזכירה דודיך. פי' אהבתך מיין מיינה של תורה כפי' רש"י וכמדובר שע"י שמחת התורה בא לאהבת הבורא וזה מישרים אהבוך בלי עקיבה כפי' רש"י והיינו שלא נעבור גם על דברים שאדם דש בעקב וכדומה וכ"ז הוא ע"י עסק התורה שיודע כל המצות והדינים כראוי ומקיים הכל משא"כ בלי עסק התורה שבא לידו מכשולים שאינו יודע להזהר ואין זה אהבת מישור וע"ד המתרגם כי משכני הוא מלשון עבר נראה לומר כי אנו אומרים וחיי עולם נטע בתוכנו ואעפ"כ אנו מבקשים שיאיר וידבק לבנו ועינינו בתורתו ובמצותיו ית' כי מעת מתן תורה נטע ה' בלב כל ישראל לאהבה וליראה את שמו עכ"פ כמד"א כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים לבלתי תחטאו שעכ"פ לא תחטאו באלהים והיראה היותר גבוה תלוי ברוב המעשה והכוונה והבקשה אליו ית' עד ישקיף ויערה רוח ממרום. וזה משכני ל' עבר פי' שעי"ז שאחריך נרוצה עכ"פ דהיינו עשיות התורה והמצות שלא לשמה עכ"פ כמדוב' ולדבר זה כבר אתה משכת אותנו בשעת מתן תורה ויציאת מצרים וז"ש משכני כבר משכת אותנו להיות אחריך נרוצה אבל בקשתינו שתבואינו וגו' נגילה ונשמחה בך כמדובר

נזכירה דודיך מיין וגו'. כי עוד טעם נאמר בספרי מוסר מה שלא נעשה תורה ומצות לאיזה תקות שכר כי באמת כ"כ מרובים טובות הבורא על הנברא מה שבלתי אפשר לבקש עוד שכר על מעשיו כי הלואי שנוציא ידי טובות העבר (וכמד"א מי הקדימני ואשלם) וזה מסיים הפסוק נזכירה דודיך מיין. פי' שנזכור אהבתך וטובתך בעוה"ז עד הנה. ועי"ז מישרים אהבוך בלי עקיבה כפרש"י פי' ששוב לא עולה במחשבת לאיזה תקות שכר לזה נקרא שכר עקיבה (וזה נ"ל פ' בתורה והי' עקב תשמעון וגו' דלכאורה קשה למה לא כתב רק ברכה גשמיות ולמ"ש נא' והי' עקב פי' שתשמעון בעקיבה שלא לשמה ולמשמאלים בה עושר וכבוד לכך לא כתב רק דגנך וגו') אלא לאהוב אותו במישור כי כבר קבלנו טובות עוה"ז (הרומז ליין) מאתך עד הנה: