תפארת עוזיאל חלק א לב

המצות אלא המצוות, מצוה הבא לידך אל תחמיצנה. ונראה הטעם למה ממהרי' בעשיית המצוה כי עיקר המצוה הוא לעשות נחת רוח אליו ית' וידוע דברי הזוהר ע"פ אל יבא בכל עת אל הקודש כי אית יום ושעה ושנה דרעוא משתכח וכן להיפוך, וא"כ לכך הזהיר בעשיית המצוה דאימור ברגע זו יש יותר רצון ממה שיהי' אח"כ ואינו דומה העושה בעת רצון לעת זעם חלילה, לפני זעמו מי יעמוד, וידוע מה שנאמר במצרים ולא יכלו להתמהמה, ונראה הטעם כי ביום ראשון של יו"ט המה רחמים גדולים, ואח"ז חוזר ולכן מתחיל הספירה כאשה נדה כידוע מכתבי הרא"י ז"ל וא"כ אם לא יצאו בזה יו"ט לא היו באפשר שוב לצאת. ועיין בהאר"י ז"ל. וזה נראה פי' הפסוק ושמרתם את המצות כמאמר חז"ל מצוה הבאה לידך וכו' וע"ז נותן הקרא הטעם כי בעצם היום הזה פי' שבעצמו של יום יצאו פי' מכח קדושת היום שהוא עת רצון וזה נרמז במאמרם מלמד שלא יצאו אלא ביום הזה. פי' שהיום גרם זה. ועד"ז נראה מ"ש ויושע ה' ביום ההוא פי' שהיום גרם זה. הרי דנשתנו העתים למעל' ולכך מצו' הבאה לידך כו' כי פן כעת הוא רצון ואח"כ ישתנה אעפ"י שגם להיפוך איכא ספק מ"מ ספיקא ראוי להקדים ולא לאחר

במדר' והוצאתי את צבאותי איני יודע אם צבאות מלאכי השרת או צבאות ישראל כשיאמר וגו' הרי יצאו כבר מלאכי השרת אלא הוא צבאות ישראל. ונרא' דודאי לשון צבאות משמע על מלאכי השרת נאמר אלא שמסופק אם קאי על מלאכי השרת שהיו בודאי עם ישראל וירדו עם יעקב כידוע או על המלאכים שנבראו על המצות של ישראל שעשאו במצרים בפרט דם פסח ומילה וזה שמסיים צבאות ישראל ונמשך סוף המאמר לתחלתו כי העושה מצוה בעת רצון בודאי המלאך הנברא ע"י המצוה הוא יותר שלם קודש ואמת: פרשת בשלח

ויהי בשלח פרעה וגו'. כי קרוב הוא פי' שקרוב הוא הליכתן מיד מצרים ועדיין שקעו במצרים בטומאתן של מצרים ולא ה' להם אמונה וינחם בראותם מלחמה ואצל קריעת ים סוף נאמר ויושע ה' וגו' מיד מצרים שאז הי' לישראל תשועה מיד מצרים שלא ילכו בדרכם של מצרים אלא בדרך הקדושה. וזה וירא ישראל את מצרים מת. פי' שאז הבינו שראו שמצרים היו מתים כי הרשעים בחייהם קרוים מתים והבינו לבחור דרך הקדושה שהוא החיים מהמות והבחינה זו לא הי' כ"א על שפת הים

ויאמר מצרים אנוסה מפני בני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים. כי הזוהר כתב וה' הקשה את לב פרעה כי מה ששמעו שם הוי"ה ב"ה הי' מקשה לבו ונראה כי האפיקורסים אומרים שהפועל טוב אינו פועל רע. וכן כשיצאו ממצרים לא האמינו כמ"ש המגיד. ויהי בשלח פרעה את העם. פי' שמעצמן היו משלחין ועדיין הי' מרופפת בידם ואפשר כביכול ית' אין פועל טוב בעצם רק רע למצרים והיו משלחים בעצמם אבל בים שראו שנבקע הים לפני בני ישראל הרי פועל טוב ואז הי' מודים כי הוי"ה ב"ה נלחם לכם במצרים כי הוא ית' הכל יכול ואפשר מה שאמר וימרו על ים בים סוף דהיינו שישראל חשבו כשם שאנחנו עולים כך מצרים יעלו אפשר שהחטא הי' שחשבו שאינו פועל רע רק טובות ולא שניהם ביחד ולכך חשבו כשם שאנחנו עולים מצד זה כך מצרים יעלו וזה שאמרו אצל מלאכי אאע"ה אין מלאך אחד עושה שתי שליחות אע"פ שרפאל ריפא את אברהם והציל את לוט והרי שתי שליחות אלא הפי' הוא לפעול טוב ורע אבל מסוג אחד יכול לעשות הרבה ולכך. נאמר אני ולא מלאך כי השי"ת עושה ופועל הכל ביחד כי אין דומה לו: