תפארת עוזיאל חלק א כב

לכל המחנות מלקטין כל הניצוצות הקדושות שבעובדי כוכבים וידוע כי הוד נהפך למשחית שכל השליטה בפרטי בשמאל וזה מחנה דן כמ"ש האר"י ז"ל ששרשו בארכובה שמאלית על כן חרה אף ה' בכם כי כשאין שפע אין יכולין לעסוק בתורה ובמצות כראוי. על כן אבכה בבכי. על כן מלאו לבם לעשות הרע. כי רואין שהסטרא אחרא מתגבר. על כן קראו לימים האלה פורים. כי על לבושי יפילו גורל וזה פורים. או להיפוך כי גם זה לטובה שבסיבת הגלות מזדככים ביותר כי השכל נותן ביותר להרע ואעפ"כ מחזקים בתורתו וזה על כן מרפה ידו שהקליפות אומרות כן שידיהם נחלשין כי ע"כ מלא לבם לעשות הרע ואעפ"כ אין עושין, ע"כ קראו לימים האלה פורים. כי ביום אשר שיבר המן להרע לישראל נהפך עליו. וכן הדבר בגלות כמדומה שטובה להם והוא רע להם. והטובה לנו יהיה וישראל מקבלין באהבה וקראו לימים האלה פורים כמ"ש זקיני במחיר יין כי הוא הלשון מזלות כי היום מזלות שולטין ע"כ קראו למקום ההוא עמק הברכה. הברכה הוא בעמק אע"פ שהגלוי לא כן הוא. וכן התורה למעלה סמא דמיתא כמ"ש הזוהר שהחזיר על כל אומה ולשון והראה להם סמא דמותא ולא קיבלו אותה. או עמק הברכה ע"ד מממטקים או ע"ד כי שחה לעפר נפשנו קומה עזרתה לנו. ובמדרש ועלה מן הארץ כשהן שחין עד עפר עד לארץ יעלו. וכן היה בהמן אם מזרע היהודים וגו' נפול תפול וגו' וידוע כשהן עולין עולין עד לרקיע כו' וזה קראו לימים האלה פורים ועמק ברכה. על כן לא ידרכו כהני דגון כי לעתיד לבא יעביר הקליפה מן הארץ: פרשת וישב

ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה. הכוונה ע"ד מוסר כי היצר מסית את האדם בהיותו לפעמים נופל ממדריגתו לעשות איזה עבירה אז הוא מתחרה בו לאמור בודאי שוב לא יהי' לך תקומה שכבר אתה בשפל המדריגות ע"כ עשה מה שלבך חפץ ומלא עצמך מדברי עוה"ז מאחר שכבר אתה אבוד מעוה"ב וזה הוא ותתפשהו בבגדו שהיצה"ר תופש את האדם בבגד ור"ל בהעבירה שהוא בגידה להבורא יתברך לאמר שכבה עמי מאחר שכבר אתה נאבד מעוה"ב עכ"פ תחבר עמי בכל תאוות עוה"ז אבל מי שמושכל בעבודת ה' ויעזוב בגדו בידה ר"ל שזה שכבר בגד א"א להחזירו אבל בשאר העניינים וינס ויצא החוצה שאין רוצה להתחבר עוד אליו לעבור שום עבירה קטנה או גדולה

או יאמר ותתפשהו בבגד לאמר. פי' ותתפשהו בבגד ר"ל בגד ממש שזה ידוע שהמצוה הוא בגד להנשמה והיצה"ר תמיד אוחז בה ורוצה ג"כ ליהנות מהמצוה שבהיות אם אדם עושה מצוה עם פניי' יש בו ג"כ חלק חיצוני'. וזה הוא שכבה עמי ר"ל נתחבר יחד בעשיית המצוה ליהנות בה גם אני. אבל מה עושה הצדיק ויעזוב בגדו אצלה מאחר שרואה שלא יוכל להנצל מהפני' ומהחלק חיצונית בשעת עשיית המצוה אזי עוזב לו כל הבגד ר"ל שהוא בשב ואל תעשה עדיף שאינו עושה המצוה כלל ממה שיעשה עם פני' גם לי גם לך לא יהי' וזה הוא ויעזוב גם בגדו אצלה שאינו רוצה אף בהחלק הקדושה שבו מאחר שמעורב בהחלק הרע וינס החוצה שטוב לו להתעסק בדבר שהוא חיצונית בהחלט מלערב טוב ברע: פרשת מקץ

ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור וגו'. פרעה אמר בסיפור חלומו שעומד על שפת היאור. וקשה הא בחלום עצמו כתיב שעומד על היאור ולא על שפת. ואפשר שזה הרשע שינה במכוון כי היאור היה אלהיו כידוע