תפארת עוזיאל חלק א יא

אל תוך הפנימיות. וחרפת עמו יסיר ר"ל הקליפה שהיא חרפת עמו יסיר ויבטל אותה

ויצר ה' וגו' ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וגו', פי' שכוונתו ית' הי' במה שהביא לאדם כל החי' ועוף כדי שאדם יקרא שמו אליו ית' כמאמרם במדרש ששאל הוא ית' ולי מה שמי והשיב אדם ה' שמך. ולאו אורח ארעא שהוא ית' לא ישאל לאדם רק על עצמו ית'. ולכך הביא לפני האדם גם כל חיה ועוף שיקרא להם שמות ובתוכם יקרא גם אליו ית' שם. ורצה ית' שאדם יבין שהוא ית' מהוה כולם והיה והוה ויקרא אותו בשם הוי' ב"ה. וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו פי' שמו ית' כידוע מכתבי האר"י ז"ל שבהמה בגימטריא שם ב"ן וכדומה חיה ועוף וידוע הכונה על ברוך הוא דהיינו הוי"ה ית'. וברוך שמו הוא שם אדני התנוצצות מאתו ית' ומזה ההתנוצצות באו הברואים וזה כל אשר יקרא האדם נפש חי' הוא שמו פי' שמו ית' התנוצצות משמו מכנויו כי יש שמות שאינן נמחקין ושמות נמחקין

וירא ה' כי רבה רעת האדם וגו' ויצר מחשבות לבו רק רע וגו'. וקשה מה חייב אדם אם יצרו מתגבר עליו וביותר תמוה הא אחר המבול כתיב וירח ה' וגו' ויאמר לא אוסיף עוד לקלל וגו' כי יצר לב אדם רע מנעוריו. הרי שהוא ית' עצמו אמר תירוץ זה על האדם שהוא אינו חייב כי היצר בקרבו בוער וא"כ מעיקרא מאי קא קשיא ליה ית' ולבסוף מה ניחא לי'. וי"ל עפ"י מה שכתוב בזוהר הקדוש שידוע שאסור להיות מעורכי הדיינין לשמוע הטענה מבעל דין אחד קודם שחבירו בא דכיון שזה מטעים טענותיו קודם שחבירו בא שוב לא יועיל טענות שכנגדו לכנוס ללב הדיין אף אם זה שהציע דבריו בראשונה חלף הלך לו. מ"מ נשאר הרשימו בלב הדיין להפוך בזכותו כי דבריו נכנסין מאוד ללב הדיין ומחמת זה המציע טענותיו לדיין קודם ביאת חבירו נקרא רשע ערום וכן הדבר ביצר הרע שבא לו לאדם תיכף ביציאתו מבטן אמו ונתגדל באדם בטענותיו ופיתיותיו עד י"ג שנים והגם דנעשה בר מצוה ובא לו גם היצ"ט מ"מ צדיק הראשון בריבו ונמשך האדם הכל אחר עצת היצר הרע וזה הוא תשובה מספיק לכל אדם לפני יוצר כל שלא יעניש אותו כל כך. ומעתה נבוא ליישב כונת הפסוקים דלעיל שבאמת הוא ית' מבחין מה שאדם עושה ע"י פיתויות היצה"ר ומה שאדם עושה מעצמו גם בלי פיתיות היצר הרע שאין בוער בו כ"כ וע"י מה שאדם עושה ע"י אש היצר הרע באמת אין העונש חמור כ"כ כמו על מה שעושה מעצמו. וידוע דכל אכין ורקין מיעוטים הם. וזה כונת הפסוק וירא ה' כי רבה רעת האדם. פי' שמעצמם עשו עבירות וזה רעת האדם ולא רעת היצר כי הוא ית' הבין שיצר מחשבות לבו רק רע פי' היצר בוער בם מעט ואעפ"כ הרשיעו יותר ולכך אמר ית' אמחה וגו' אבל אח"ז מצא הוא ית' התנצלות לאדם גם על זה במה שאמר כי יצר לב האדם רק רע מנעוריו מנעריו כ' וכמאמרם ז"ל במדרש והוב' ברש"י שכונה הוא משננער לצאת ועוד מצא הוא ית' עילה לכפר על האדם גם כשחטא מעצמו בלי אש היצר כי גם כשהיצר חלף הלך לו מ"מ כבר נעשה ע"י יצר הרע ופיתויו טבע לאדם מחמת שהורגל בכך תיכף ומיד בצאתו לאויר העולם וזה שכתוב אח"ז מנעוריו ומקודם כתיב כמו כן ועד"ז אמרתי לפרש דברי הש"ס ביומא שאמר אליהו שביוה"כ איבעול כמה בתולות בנהרדעי ושאל הקב"ה מה אמר והשיב לפתח חטאת רובץ ושאל השטן מה אמר והשיב שהשטן לית ליה רשות לאשטונא ביום. הכיפורים והנה כונת השי"ת מה שאמר דוקא זה הפסוק לפתח חטאת רובץ הלא כמה וכמה מקראי קודש יש על היצה"ר. אך על כונה מה ששאל השטן מה אומר כו' פי' הגם שהוא יוה"כ מ"מ אין עונם גדולה כ"כ כי השטן מה אומר. פי' כי הוא המסית. וע"ז השיב דלית לי' רשות לאשטונא ביום הקדוש וא"כ העובר עבירה ביוה"כ הוא בלי פיתוי יצה"ר וגדול עונו מנשוא