הסולם על ספר הזהר, ויצא שכט

א"ל ובזמנא דגלותא וכו': אמר לו, הרי בזמן הגלות אינו כן, שאין זו"ן בזווג דלא פסיק, רק בעת שישראל בארצם ובית המקדש קיים, ולא בזמן הגלות. ומשיב, זרעו כתוב, ולא הוא, שאינו כתוב והוא מבקש לחם, אלא וזרעו מבקש לחם, ומתי יוצא הזרע, רק כשהנוקבא היא בזווג עם הזכר. כלומר, שאין הכתוב מדבר, בצדיק עצמו אלא בזרעו, שהיא בהכרח בעת הזווג, ולא בעת הגלות. ושואל, ואם תאמר, הרי הכתוב אומר גם ולא ראיתי צדיק נעזב שהמדובר הוא בו עצמו, ויש לשאול, בזמן הגלות איך הוא, הרי אז הצדיק נעזב, ואין לו זווג עם הנוקבא.