הסולם על ספר הזהר, וירא רעא

עיינין להטין כטיסין דנורא, העינים לוהטות כלשונות אש. נחית בהו לעלמא, ז"א יורד עמהם לעולם, היינו בעינים לוהטות, ורומז בזה לסו"ה ארדה נא ואראה וגו'. ווי מאן דאערע ביה חגיר חרבין, ווי למי שיפגוש בו כשהוא חגור בחרבות, דהיינו הדינים הנמשכים מבחינת נקודת השורק, הנקראים חרבות כנ"ל. איהו חרבא שננא בידיה, לא חיים על טב ועל ביש, הוא, יש לו בידו חרב חדה, ואינו מרחם על טוב ועל רע. דהא פסקא דאינון שבעין, ברשו דאתאחיד ההוא סטרא דשמיא נחית בידא שמאלא. כי הפסק דין של אותם שבעים גוונים הנ"ל, יורד ביד שמאל, ברשות היחוד שנתאחד בו צד השמים, שאז לית מאן דיכיל לאתבר רוגזא, כנ"ל.