הסולם על ספר הזהר, ויקהל שלא

וכמה איהי תבירא וכו': וכמה הנשמה שבורה, משבירה ההוא של התלבנות בגיהנם, כי היא שבירה מאש תחתונה. ואע"פ שיורדת מלמעלה מנהר דינור, אבל כיון שמגיעה לארץ למטה. נעשית אש שאינה דקה, והנשמה נענשה בה ונשברת. אז הקב"ה מוציא השמש, דהיינו אור עליון, המאיר מאלו ד' הפתחים המאירים ברקיע שעל הג"ע, (כנ"ל אות רצ"ט בהסולם) ומגיע לנשמה ההיא ומתרפאת. ז"ש, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.