הסולם על ספר הזהר, ויקהל שכז

ונשמתין כד וכו': וכשעולות הנשמות הן רוחצות בנהר דינור ההוא ועולות לקרבן, ואינן נשרפות אלא מתרחצות, בוא וראה מסלמבדרא, שעושים ממנה לבוש, ומתוך שהיא נולדה מאש, לא נרחץ לבוש ההוא אלא מאש, האש אוכלת הזוהמא שבו והלבוש נרחץ. אף הנשמה שהיא מאש שנלקחת מכסא הקדוש, שהוא מלכות, שכתוב בה, כרסיה שביבין די נור, בזמן שצריכה להתרחץ מהזוהמא שבה נעברת באש ונרחצת והאש אוכלת כל זוהמא ההיא שבנשמה, והנשמה נרחצת ומתלבנת.