הסולם על ספר הזהר, ויקהל שטז

ההוא נהר עלאה וכו': כמו נהר ההוא העליון, דהיינו יסוד דז"א, מוציא נשמות ופורחות ממנו אל הגן, שהא מלכות דאצילות, כך, נהר הזה שלמטה, שבג"ע הארץ, מתקן את הנשמות להתתקן ולהתישב בצחות האלו. בדומה לעולם הזה החיצון, שמתישבות הנפשות להאיר בריח של מים, שהוא משום שבתחלה יצאו באפן זה, כמו שאמרנו. ומשום שהנשמות מתתקנות על נהר ההוא הנמשך ויוצא מעדן, הן יכולות להתישב בצחות אלו העליונות, ולעלות למעלה, בפתח ההוא שבאמצע הרקיע, ובעמוד אחד העומד באמצע הגן, כמו שאמרנו לעיל אות ש"ו) ונתבאר הכתוב, והשביע בצחצחות, למעלה ולשטה, בצחצחות שלמעלה, כמ"ש כאן. ובצחצחות שלמטה, שהן האורות של הגן והרקיעים וההיכלות כמ"ש (באות שי"ד) ושניהם נעשים ע"י הנהר היוצא מעדן.