הסולם על ספר הזהר, תרומה תרי

תו אעדו אתוון וכו': עוד נתעברו האותיות של סוד אמ"ש האלו, ונתגלגלו כמקודם. ה א' נתעברה והולידה והוציאה אות ב' בצד מערב, שהוא מלכות. ואז נתישבה ה א' בצד דרום, שהוא חסד. ה מ' התעברה והולידה והוציאה אות ד' בצד צפון, שהוא גבורה. ואז עלתה ה מ' בין צפון ודרום ותלויה באויר. ה ש' נתעברה והולידה והוציאה אות ג', ונתישבה בצד מזרח, שהוא תפארת, וה ש' עלתה בין מערב ומזרח ותלויה באויר. ונמצאו ב' האותיות מ' ש' שתלוים באויר.

פירוש. עתה מבאר, איך ג' הקוין שהם חב"ד דז"א, הנקראים אמ"ש, נתעברו והולידו חסד גבורה ת"ת ומלכות דז"א. והיינו ג"כ ע"פ הבחנה הב', שכל בחינה מג' בחינות אמ"ש נתעברה והולידה מבחינה שכנגדה בחגת"ם דז"א. וז"ש, שה א' שהוא חכמה וקו ימין הולידה ה ב' שה"ס מערב, דהיינו המלכות שז"ס אבא יסד ברתא. וה מ' שהוא קו שמאל נתעברה והולידה אות ה ד' בצד צפון, שהוא גבורה, וקו שמאל שבגוף. וה ש' שהיא קו האמצעי, נתעברה והולידה אות ג' במזרח, שהוא תפארת, וקו האמצעי שבגוף.

ומה שאומר שה א' עצמו נמשכה ונתישבה בדרום, שהוא חסד, ולא הולידה שם אות אחרת כשאר הקוין. היינו משום שאור החסד אינו מתעבה כלום בהתפשטותו מראש לגוף, וע"כ יכול החסד שב א' עצמו להתפשט לבחינת חסד דגוף ולא היתה צריכה לאות אחרת. משא"כ קו השמאל, והאמצעי, ומכ"ש המלכות, מתעבים על ידי מציאותם בגוף. ש"ת היו צריכים לאותיות אחרות, שהם ד' ג' ב'. וע"כ נשארו ב' האותיות מ' ש' תלוים באויר, כלומר שלא היו יכולים להתלבש בכלים דגוף כמו ה א'.