הסולם על ספר הזהר, פקודי תקכג

וכד נשמתא סלקא וכו': וכשהנשמה עולה, ממונה ההוא לוקח לבוש ההוא שלה, והולך עמה, עד שמגיע לנהר דינור, שהנשמה צריכה להתרחץ ולהתלבן שם. ולפעמים נטבעת שם הנשמה ונשרפת, ואינה עולה משם כל היום עד הבוקר, שאז נתעורר מרוח מצד דרום, ואז עומדות כולן ומתחדשות כמלפנים ואומרות שירה, ומזמרות, כמו אלו המלאכים שנעבר ממשלתם ונשרפים ועומדים ומתחדשים כבתחילה. (כמ"ש כל זה, לעיל בראשית א' ד"ה פירוש) ואומרים שירה. אף כך אלו הנשמות.