הסולם על ספר הזהר, בראשית ב רכה

ת"ח כל זמנא דבר נש אתעכב באורחא, בעי לנטרא עובדוי, בגין דזווגא עלאה לא יתפרש מניה, וישתכח פגים בלא דכר ונוקבא: בוא וראה, כל זמן שהאדם שוהא בדרך, צריך לשמור מעשיו שלא יחטא, כדי שהזווג העליון לא יסתלק ממנו, דהיינו השכינה, וישאר פגום, כי לא יהיה זכר ונקבה. במתא אצטריך כד נוקביה עמיה כל שכן הכא דזווגא עלאה אתקשרת ביה, גם בעיר צריך לשמור מעשיו כשהנוקבא שלו עמו, ומכל שכן כאן כשהוא בדרך, אשר זווג עליון, דהיינו השכינה, נתחברה בו. ולא עוד, אלא דהא זווגא עלאה נטיר ליה באורחא, ולא מתפרשא מניה עד דיתוב לביתיה, ולא עוד, אלא שהזווג העליון, דהיינו השכינה, שומרת עליו בדרך ואינה עוזבת אותו עד שיחזור לביתו. ולפיכך ודאי צריך לשמור מעשיו שלא יגרום הסתלקות השכינה ממנו.