שומר אמונים נז

כי זה העולם השפל מקבל מעולם הגלגלים וצבאם והגלגלים מקבלים זה מזה עד הגלגל העליון המקבל מהעשיה הרוחנית וכל מדרגות העשיה רוחנית מקבלות זו מזו עד עולם היצירה והיצירה מבריאה והבריאה מאצי' וכל המעלות הנאצלות מקבלות אור ושפע זה מזה עד האור העליון על כל עליון הנק' א"ס והוא משפיע לכל ואינו מקבל וכלם מקבלים ממנו להשפיע לאשר למטה מהם במעלה ומקום באופן כי כל התחתונים הם קשורים בעליונים ולכן כפי התעוררות למטה כך יהיה נעשה למעלה כדמיון השלשלת של ברזל התלויה באויר כי כשתניע החוליא השפילה שבה. תניע גם העליונה. אלא שאין כח בתחתונים להניע ולפעול בעליונים כ"א כל א' וא' עד מקום שורש נשמתו. כי מה שאמרו המקובלים דבזמן שהאדם מקיים המצות למטה גורם שתושפע המדה המורה על המצוה ההיא וכן להפך כשהאדם חוטא גורם פגם וחסרון למעלה אין זה אלא באותה בחי' שמשם שורש נשמתו. וכדאיתא בתיקונים סוף תיקון מ"ג וז"ל ומנע ברכאן מיניה כל חד לפום דרגיה דמאן דפגים לתתא פגים לעילא לאתר דאתגזר נשמתיה

ומעתה כיון שאין מעשה האדם פועל ומעורר רק באתר דאתגזר נשמתי' אין כאן קושי' כלל על מה שהעליונים פועלים כפי התעוררות מעשה התחתונים כי כן כיוצא בזה תראה בטבע האבן השואבות הברזל כי אם תזקק אותה היטב ותסיר מעליה כל סיגיה ואח"כ תשברנה לשתים. ותשים החתיכה האחת בקרן זוית והאחרת בקרן זויות אחר שיהיו מרוחקות זו מזו כל מה שתרצה ותניח ברזל סמוך לאחד מהחתיכות האלה תמצא כי כל התנועות שעושה אותה חתיכה עושה האחרת באותה שעה עצמה גם יש זכר לזה מהיין שבחבית כי בעת שהאם שלו שהיא הגפן יש בה שינוי דהיינו שפורחת עלתה נצה. גם היין שבחבית מקבל שינוי באותו זמן עצמו מצד השינוי שמקבל אמו אעפ"י שהיין הוא נפרד מהגפן וגם הפירות מתעפשים בזמן שהאילנות מוציאים פרח ויציצו ציץ

מכל אלו הדברים יש עדות ברור אל קבלתינו בענין האדם שבכל פסיעותיו שפוסע למטה הן לטוב הן למוטב עושה רושם והתעוררות במקום שורש נשמתו ובמקור אשר ממנו חוצב אך לא למעלה משורש נשמתו וכמ"ש האר"י זלה"ה בס' מבוא השערים ש"ב ח"ב פ"ב ע"ש גם זכר עשה לנפלאותיו מענין המטר כי הארץ מתעוררת תחלה להעלות אדים ואח"כ יורד הגשם על הארץ כמ"ש ואיד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה וז"ל הזוהר פ' בראשית דף ל"ה א'. ואד יעלה מן הארץ מן עובדא תתאה אתער עובדא לעילא ת"ח תננא סליק מארעא בקדמיתא. ועננא אתער וכלא אתחבר לבתר דא בדא כגוונא דא תננא דקרבנא אתער מתתא ועביד שלימו לעילא ואתחבר כלא דא בדא ואשתלים כגוונא דא לעילא אתערותא שרי מתתא ולבתר אשתלים כלא ואלמלא דכנסת ישראל שריא באתערותא בקדמיתא לא אתער לקבלא ההוא דלעילא ובתיאובתא דלתתא אשתלים לעילא עכ"ל מבואר מזה כי גם בעליונים נוהגת המדה הזו. כי כדי שירד השפע לספירת מלכות צריך שיתחיל ההתעוררות ממנה ואז יתעורר הכח העליון נוכחה להמשיך אליה מה שתחפוץ כי ההשפעה העליונה היא כענין נשמת הלב כי כשירצה לב האדם לנשוב להוציא הנשימה חוצה יכניס תחלה האויר הקר בפנים ואז יוציא החמימות וינשום חוצה וכן הוא הדבר בענין ההשפעה העליונה כי בכל מין ההשפעה שיורד. צריך בתחלה שיעלה המ"ן ואח"כ יורדים המ"ד ופרטי ידיעת דבר זה הוא חלק גדול מהחכמה כידוע מדרושי האר"י זלה"ה וסוף דבר כל התורה כלה בנויה על העיקר והיסוד הזה היינו היות העבודה צורך גבוה לתקן המדות ולהכינם כדי שיקבלו השפע וימשיכו אותו אל התחתונים

שאלתיאל המשלים נכונים הם אך מה שאמרת דכל התורה בנויה על היסוד הזה הנה באמת יש כמה פסוקים המורים לבלתי מתעקש אמיתת זו הפינה כגון ועתה יגדל נא כח אדני רוכב שמים בעזרך צור ילדך תשי ומה תעשה לשמך הגדול תנו עוז לאלהים וכיוצא וכן ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך. כי אין הברכה ענין הודאה אלא לשון תוספת וריבוי מלשון וברך את לחמך וכמו שהוכיח הרשב"א ז"ל וכן יש כמה מאמרי רז"ל המורים להדיא היות העבודה צורך גבוה אמנם יש ג"כ פסוקים אחרים המורים להפך שאין המצות והעונות נוגעים כלל לגבוה. וכדכתיב החפץ לשדי כי תצדק ואם בצע כי תתם דרכיך. אם חטאת מה תפעל בו וגו' אם צדקת מה תתן לו וגו' וגם רז"ל בב"ר פמ"ד והובא בילקוט תהלים רמז קס"א אמרו זה הלשון אמרת ה' צרופה אמר רבא לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות וכי מה איכפת ליה להקב"ה בין מי ששוחט מן הצואר למי ששוחט מן העורף. הוי אומר דלא ניתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות עכ"ל. דמשמע שאין טעם ותועלת במצות. כי לא ניתנו אלא לצרף בהם את הבריות אם עושים רצונו אם לא

יהוידע יש מפרשים הפסוקים האלה והמאמר הנזכר שמדבר בא"ס העליון ובו ודאי שלא יצויר שום שינוי וחסרון כלל ואינו צריך לעבודת האדם וקרבנותיו ותפלותיו כי אם חטאת מה תפעל בו