שומר אמונים נא

הטיט בכח אחדות פשוטה שבו ע"ש. אבל בעצם אחדות הא"ס ית"ש לא יצדק זה המשל כי אין ערך ודמיון לאחדותו עם שאר האחדים כי הוא אחדות פשוט השולל הריבוי מכל צד ובחינה. ונמצאת למד כי השמות והתוארים שהתורה מכנה לאלוה אפילו אם נבין אותם מצד פעולותיו כמ"ש המורה מ"מ לא נוכל לתאר הא"ס בהם כי ריבוי הפעולות יורו ריבוי באחדותו הפשוט בתכלית וזהו הטעם שהמקובלים הזהירו מאד שלא לתאר את הא"ס בשום שם ואות ונקודה ואין שום פתח להבין ולהשכיל ענין השמות והתוארים הנז' בתורה. זולת בהיותנו מייחסים אותם אל הספירות ועל הדרך שקבלו המקובלים זלה"ה

שאלתיאל אחר שלא יצדקו בא"ס פעולות שונות היאך האציל העשר ספירות שהם מדות שונות זו מדת החסד וזו מדת הגבורה וזו רחמים ומה שהקשית נגד המורה דריבוי הפעולות מורה ריבוי בעצם הפועל יקשה לנו על מציאות הספירות שהם כלי הפעולות דאיך נאצלו ממנו מדות משונות כי זה יורה ריבוי במאציל ח"ו

יהוידע זו אינה קושיא כלל מפני שהי"ס הם אצילות מהא"ס ע"י אמצעיים כי יש גבוהים עליהם. וכמ"ש האר"י זלה"ה בסא"י ענף ד' כי הי' ספירות הנקראים אצלנו בשם עשר ספירות דאצילות אינם הראשונים ויותר גבוהים מכל מה שנאצל כי כמה עולמות קדמו עליהם ולרוב העלמם לא שלחו בהם יד להזכירם בס' הזוהר אלא ברמז נפלא וכו' ע"ש והנה שם באותם העולמות שלמעלה מי' ספירות עולם האצילות מתאחדים המדות והכחות עד שבנאצל הראשון שפעל הא"ס לבדו מבלי שום כלי ואמצעי דהיינו, כתר א"ק אין שם ריבוי כלל וכלל כ"א אחדות פשוט ונמצא כי מן הפשוט לא יצא כי אם פשוט

שאלתיאל אם כן מאין בא להם לספירות של עולם האצילות ריבוי הכחות והמדות והבחינות של פעולות שונות:

יהוידע ההשתלשלות הוא שגרם הריבוי בהם כי כבר אמרתי לך (לעיל ויכוח א' סי' ס"ז) שהא"ס לא האציל ממנו בלי אמצעי. כי נמצא א' פשוט כמוהו ודומה לו כל מה שאפשר שהרי כל פועל משתדל לדמות אליו עלולו. וכל מה שאליו יתדמה יתפרסם יותר יכלתו וכ"ש הא"ס שהוא הפועל השלם בתכלית השלימות דודאי יעשה את עלולו בתכלית השלימות שאפשר לסבול הכנת העלול. ולמה לא יעשה ככה והלא הוא הטוב והמטיב שהטבה היא עצמיי לו ולמה לא ייטיב אל פעולתו העלולה ממנו לדמותה אליו כל שאפשר אלא ודאי מוכרח לומר שכן הוא כמו שקבלו כל המקובלים שהא"ס שהוא א' פשוט כך פעולתו היא א' פשוטה ושלימה. והוא כתר א"ק הכולל כל הנמצאים באחדות ובלי שום ריבוי. אמנם כאשר יתפשטו הנמצאים וישתלשלו מהכתר הנזכר. אזי ימצא בהם הריבוי והשינוי כי בהתפשטות העלולים מדרגה אחר מדרגה משתלשלות המדות והכחות ממציאות אחדותם ודקותם אל מציאות יותר עב ומעט מעט הולכים ומתוספים הכחות וריבוי הבחינות עד הגיעם אל מקום גילוים בפועל שהם השש קצוות של עולם האצילות ששם כל דרכי ההנהגה בגילוי ובפעולות נפרדות. המשל בזה החסד והדין והרחמים הם פעולות נפרדות מגיעות אלינו מג' ספירות שהם חסד גבורה ת"ת אמנם שרשם בבינה הם יחד שלשתם ועכ"ז עדיין פעולתם נפרדת זו לעצמה וזו לעצמה בקצת ובחכמה הם מיוחדות יותר ועדין הם בקצת הבדל. אבל בכתר כלם הם רחמים גמורים ואחדות. ולמעלה ממנו בא"ק הוא אחדות על אחדות ולמעלה בכתר א"ק הם אחדות פשוט שאין שם שום ריבוי ושינוי כלל ועיקר. הרי מבואר איך מההשתלשלות יצא הריבוי והפעולות השונות ונבדלות זו מזו ושהא"ס לבדו אינו פועל פעולות רבות כ"א פעולה אחד פשוטה. וא"כ אסור לתאר אותו בתוארים שונים אפילו על צד תארי פעולותיו כי יחייבו ריבו בעצם הפועל ח"ו:

שאלתיאל כל זה איננו שוה לי לומר שהא"ס איננו בעל תוארים. כי הלא ידוע הוא דהא"ס הוא שלמות בלתי חסרון ואם אתה אומר דאין חכמה ואין תבונה ואין עצה בו וכיוצא בשאר התוארים אינם נמצאים בו. נמצא א"כ שיש חסרון בא"ס. ויבצר ממנו שלמות הנבראים ואם הוא שלם בכל השלמיות של הנמצאים כי הוא חכם חי יכול רוצה. וכיוצא מתארי השלימות הרי א"כ הוא בעל תוארים:

יהוידע אמת ויציב מתוקן ומקובל הוא שהא"ס הוא שלמות בלתי חסרון אלא שהשלמיות בו הנה הנם בתכלית הרוממות והשלמות והפשיטות דעם היות שהוא כולל וחובק בעצמותו כל הדברים וכל מיני השלמיות איננו מאומה מכל הדברים הנמצאים ולא שלמות מכל מיני שלימות הנמצאים כי הלא שלמותיו הם עצמותו ממש שהרי אין בו ריבוי כלל וזה א' מהטעמים שבעבורם אנו קוראים אותו א"ס לפי שהשלימות בו הם עד אין סוף ואין תכלית כי אינם דבר זולת עצמותו הבב"ת ועתה תבין כי מה שאנו אומרים שאין הא"ס בעל תוארים אין הכוונה לומר שהוא מאותם השלמיות שמורים התוארים ההם אלא כוונתו לומר שלא נוכל לייחס אליו התוארים מפני שאינם בו על צד שהם בנבראים על דרך משל כשאנו שוללים ממנו תואר חי יכול רוצה. חכם אין הכוונה