שומר אמונים מד

העליון חלילה ועם זה מבואר כי כל הברכות כלם תוארים לשם הנכבד והנורא הזה (פירוש הוא הרצון הקדום) והוא והם מושפעים מבעל הרצון עכ"ל הרי שכתב שהרצון הוא מושפע מבעל הרצון עוד כתב שם בסימן ל"ב וז"ל ובכל ההודאות והתפלות ושפתי רננות נזכירה מדות הספירות ופעולתן הם שמותן וכנוייהם שכלם נתלין ברצונו כמו הענפים בשרשם ונכוין לבעל הרצון ברעותא דלבא כי אין שם ושבח ואות ונקודה וטעם בכל התורה כלה יספיק אפילו לרמוז אלא רק עוברי משכיות לבב הבאמו ותטעמו בחיוב ממשלתו והשגחתו וכו' עכ"ל. הרי מפורש נגלה בדברי הרמ"ע עצמו דבעל הרצון הוא המשפיע מושל ומשגיח בכל הנמצאים עליונים ותחתונים ולכן אין מקום להקשות אליו קושית אמונת השניות וכמו שביארתי גם קושית הקדמות לא קשיא להו מאחר דהם סומכים על מאמר רז"ל דקודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד דמוכח להו שכוונו רז"ל לומר שהשם הוא קדמון כקדמוהו

שאלתיאל מאמר רז"ל דקודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד אינה ראיה מכרחת להאמין בקדמות השם כי רבים מהמקובלים מפרשים המאמר ההוא בפנים שונים וכלם הם על התפשטות האצילות ועוד לפי גרסת מקצת המקובלים שהוא ג"כ גרסתנו בפרקי ר"א כ"ג שכתוב עד שלא נברא העולם היה הקב"ה ושמו בלבד ע"כ מוכח שא"א לפרשו כדברי הרמ"ע ז"ל וההולכים לשיטתו שהרי תואר הקב"ה לא יכון לאומרו במחוייב המציאות בפשיטות זולת ע"י ספירותיו כידוע לכן הודעני אם יש להם ראיות אחרות: יהוידע גם מביאים ראיה ממקצת מאמרי הזוהר וגם הם אינם ראיה ברורה ומכרחת כי יש לפרש המאמרים ההם בפנים שונים הפך פירושם

שאלתיאל מה טוב חסדך להודיעני כל החילוקים והשינוים שיש בין שתי הכתות כנז' רצוני לומר בין הרמ"ע והרמ"ק ז"ל בענין האלוה: יהוידע אין ביניהם מחלוקת רק בענין הקדמות כנזכר אמנם בענין האלוה הכל מודים דהא"ס העליון אשר אין למעלה ממנו המתואר בפי הרמ"ע ז"ל בתואר בעל הרצון הוא האלוה האמיתיי המנהיג ומחיה הכל ומושל בכל ובלתו אין שום פעולה כי הכל צריכין אליו והוא אינו צריך לזולתו ואין כח לשום נמצא להטיב ולתת מבלעדיו ואליו אנו מתפללים ברעותא דלבא וכל זה הוא מוסכם ומקובל מכל החכמים המקובלים אין גם אחד מחכמי האמת והצדק שיחלוק על זה ח"ו. כמפורש למדקדק בדבריהם: שאלתיאל א"כ הוא למה כתב הרמ"ע ז"ל שאין ליחס תואר סיבה ראשונה אל בעל הרצון כ"א אל הרצון וכמ"ש בספר פלח הרמון ש"ד פ"ד וז"ל אחת דבר אלהים עליון שאין ברצונו ית' מספר כלל ורצונו הוא הנקרא א"ס כמו שביארנו והא"ס סיבה ראשונה אל כל הנמצאים שאין סיבה למעלה הימנו כי אין אנו רשאין ליחס תואר סיבה למעלה מרצונו אלא בשיתוף רצוני שהוא המתואר בסיבת כל הסיבות וכל כיוצא בזה והאמת שהוא ורצונו אחד עכ"ל

יהוידע תמוהים הם דבריך. וכי מפני שלא רצה הרמ"ע ליחס תואר סיבה ראשונה אל בעל הרצון תחשוד אותו באמונת האלהות אבל אפרש לך טעמו להצילך מן הטעות ידיע להוי לך כי כמו שנחלקו חכמי המחקר על מניע הגלגל הראשון העליון אם הוא האליה עצמו או אם הוא עלול ממנו כמו כן נולד זה המחלוקת בין המקובלים על המניע הספירות ומתלבש בהם כנשמה בגוף. כי לפי דברי הרמ"ק ז"ל ודעמיה המניע הראשון הוא האלוה עצמו מחוייב המציאות ולפי דברי הרמ"ע ז"ל ודעמיה אינו האלוה עצמו כ"א עלול ממנו דהיינו רצונו. ועתה תדע הטעם למה הרמ"ע ז"ל ברח מלייחס תואר סיבה אל בעל הרצון אלא בשיתוף רצונו. והוא לפי כי כל סבה היא מחוברת אל עלולה ומתפשטת בפנימיותה בעצם. ולפיכך אל הרצון נאה לתאר סבה ראשונה כי לפי דעתו היא נשמה פנימית בספירות. אבל לא אל בעל הרצון כיון שהוא אינו מתלבש בספירות ומ"מ כיון שבעל הרצון הוא מתייחד ברצונו כידוע והיא הקדמה מקובלת מכל המקובלים שלעולם כח המאציל בנאצל כדי להיות הנאצל בקיומו וכדי לפעול ולהשפיע. ואם בנאצלים יש להם חק טבעי הזה בין העילה והעלול מכ"ש שימצא זו הסגולה ביחוד בעל הרצון עם הרצון. לכן בשיתוף רצונו יתואר בסיבת כל הסיבות. כי ע"י כחו המתייחד ברצונו הרי הוא נמצא בכל הנמצאים

שאלתיאל אין לנטות ימין ושמאל מכל מה שאמרת. כי מוכרח הוא לומר שאין חילוק בין שתי הכתות הנזכר. כ"א על קדמת הרצון הרמ"ע ודעמיה ס"ל דיש מצוי א' שהוא הרצון קודם והוא המתואר בתואר א"ס ולמעלה ממנו בעל הרצון שהוא עלתו. וכל הפעולות פועל אותם הרצון בכח בעל הרצון המיוחד בי תמיד. והרמ"ק ודעמיה ס"ל דאין שם רצון קדום אלא המחוייב המציאות הוא לבדו הקדמון המוחלט הוא המתואר א"ס והוא בעצמו המניע ומנהיג הכל ע"י הספי' והנאצלים העליונים שמתלבש בהם כנשמה בגוף ועתה רצוני לדעת לאיזה משתי הסברות דעתך נוטה

יהוידע כיון שהאר"י זלה"ה בכתביו לא גילה דעתו על הפרט הלזה לא אזוז עצמי בענין זה מדברי הרמ"ק ז"ל ודעמיה שכתבו דאין קדמון בלי התחלה כ"א האלוה מחויב המציאות לבדו אבל שאר הנמצאים