ספר הזכרונות סז

דרך מרד וכ"ש המשיג אמיתות היחוד, אבל רז"ל פירשו זה במה שאמרו שקיצץ בנטיעות ומבואר הוא שאי אפשר לקצץ בנטיעות אלא הנכנס לתוך הפרדס ומתבאר דהשגת היחוד האמיתי הוא שגרמה לו זה, וכן אמרו עוד (שם טו.) דחזא למט"ט כו' אמר ב' רשויות כו' ומט"ט ידוע שהוא שר העולם וכן טעם המלה בלשון רומי מנהיג וכמ"ש בבר"ר [פרשה ה'] נעשה קולו של הקב"ה מיטטרון למשה פירש"י מנהיג, כי ע' שמות יש למט"ט נגד ע' לשונות כמ"ש בפרקי היכלות, ומסתמא השם מט"ט הוא נגד לשון רומי ולהיותן אז תחת ממשלתן וגלותן לכן קראוהו רז"ל בכמה מקומות בשם זה ולכן הוא הכותב זכוותיי' דישראל (חגיגה שם)

והנה מצד השגת היחוד האמיתי אין מקום לזכות וחובה כלל, כיון שהוא משיג שאין עוד מלבדו כלל הרי כל פעולות אדם ג"כ הם פעולות הש"י, ועל זה נא' אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח ר"ל שהרי הכל שלו ופעולתו, וזה אמת מצד היחוד האמיתי וכמ"ש בפ' אין עומדין (ל"ב.) אלמלא ג' מקראות כו' ואשר הרעותי וכדומה, אך מ"מ גם זה אמת שהרשות נתונה והבחירה ביד האדם דאלו צדיק ורשע לא קאמר (נדה ט"ז:

) דאל"כ אין מקום לתורה כלל ודבר זה יסוד התורה וכמ"ש הרמב"מ בהלכות תשובה, ואמנם איך יתאחד זה עם השגת היחוד האמיתי הוא דבר עמוק מאוד להבינו, וכל מה שיגעו חכמי הדורות להסביר ענין הידיעה והבחירה לא יועיל למשיגי יחוד האמיתי שאין עוד מלבדו ממש, ובזוהר חדש בסוף הספר [דפוס זולצבאך דף קמ"א ע"ב] ובספר ד' מאות שקל כסף [דף צ"א סע"ג] בשם זוהר וספר הקנה ושאר ספרים קדושים כתבו דהידיעה והבחירה הם בב' מקומות במקום שיש ידיעה אין בחירה ובמקום שיש בחירה אין ידיעה, ואלו דברים להשיג על האמת דרך צפיי' איך שניהם אמת ואין זה סותר ליחוד האמיתי הוא דבר עמוק מאוד, ובזה הוא שטעה אחר לחשוב ב' רשויות הן, רשות ר"ל הנהגה כמו אל תתוודע לרשות וחשב שהו ב' הנהגות שונות ונפרדות זו מזו כי לא השיג דרך יחוד האמיתי גם בזה, וחשב שהנהגת התורה בבחירה הוא למי שאינו משיג יחוד האמיתי כמוהו וכפי מדריגתו הוא הבחירה, אבל מי שמשיג האמת שאין עוד מלבדו ממש אין מקום לתורה וחשב שהותרה לו הרצועה, וזהו הכונה למרוד שהוא במתכוון עשה כל איסורים שבתורה לא לתאוה, רק במחשבתו שבזה הוא דבוק ביחוד האמיתי שלמעלה מהנהגת התורה מזכות וחובה הנמשך מצד מלכותו ית' המתפשט בתחתונים מצד מה שהם נבראים והוא ית' שוכן עם דרי מטה, אבל דביקותו רק הי' באמיתות יחודו ית' חשב שגם כל מעשיהו ברע והיפך רצון הש"י בתורה הרי מכיר שהכל מאמיתות יחידו, וזהו הי' בעיניו שלימות היחוד והתהפכות הרע לטוב דעתו וזהו הקיצוץ בנטיעות, ואמרו בתיקונים תיקון ס"ט מאן דנטל מלכות בלא ט' ספירות מקצץ בנטיעין ומאן דנטיל ט' ספירות בלא מלכות כופר בעיקר, פירוש מלכות הוא שכינתו ית' בתחתונים הנבראים שמכירים שיש בורא שזהו הנהגת מלכות כנז"ל, ומי שסובר שאין זה אחד עם היחוד האמיתי הוא קוצץ בנטיעות שהבריאה הם נטיעות הפרדס ודבוק ביחוד האמיתי, ומי שלוקח היחוד האמיתי כפשוטו וכופר לגמרי בענין הבחירה וכלל ענין התורה כולה הרי כופר בעיקר, שהתחלת התורה אנכי ד' וגו' הבא ליתן התורה שזהו מכלל עיקר מציאות האלקות שהוא הנותן התורה וכמ"ש בסי' א' בשם סמ"ג, והדברים ארוכים בביאור כל האגדות בענין אלישע אחר בתלמוד בבלי וירושלמי פרק אין דורשין ומדרש רות ובזוהר בכמה מקומות, ועי' בספר ברית מנוחה [דף ה' רע"ד ודף ו' סע"ב] מה שכתב בענין טעות אחר והדומה לו אנשים גדולים ע"י צפייתם באור הגדול ע"ש שדבריו עמוקים מאוד וצריכים ביאור רחב ואין כאן המקום להאריך בביאור הדברים בדרך המובן לשכל, רק הצורך להזכיר כאן כמה מסוכנת הוא צפיי' זו גם לאנשים גדולים כל שאינו נקי אגב אמו ומשרשו, וכמה צריך ליזהר המדמה