אוצר המלך פה

זה מבואר יפה למעיין בירושלמי פ"ק דברכות אמתני' דק"ש של ערבית עד חצות ולא זו בלבד כו' דרשב"י פליג עם חכמים ולא עביד עובדא כותי' עיין שם וכן הוא בירושלמי (פ"ט דשביעית] בעובדא דרהה רשב"י לחד מלקט ספיחי שביעית אמר לי' ולית אסור אמר לי' ולא את שמתירן א"ל ולית חבירי חלוקין עלי כו' עיין שם. והכי נמי כיון דמתני' פ"ק דשבת סתמא (וסתם משנה ר' מאיר חבירו של רשב"י] דמפסיקין לק"ש. אף דהוא אמר אין מפסיקין לא עשה מעשה נגד חביריו החולקים עליו. כן נראה

ובזה ניחא לפענ"ד ליישב גמרא דר"פ הי' קורא [די"ג ע"ב] דאמרינן שמע ישראל ד' אלקינו כו זו הוא ק"ש של ר' יהודא הנשיא, ואמרינן דאינו חוזר וגומרה אח"כ. והקשה הרא"ש מדוע לא הפסוק לק"ש הא קיי"ל מפסיקין לק"ש אפי' ת"ח שתורתו אומנתו. וכבר זכרנו תירוצו ולפי מה שכתבתי ניחא. דהנה שם בירושלמי אמרינן אתיא דר' יוחנן כר' חנניא בן עקביא, דתניא כותבי סת"מ מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה ר"ח בן עקביא אומר כשם שמפסיקין לק"ש כך מפסיקין לתפלה ע"כ מבואר דר' חנניא בן עקביא דאמר מפסיקין לתפלה בכותב סת"מ הוא הדין כאן. ולחכמים דאין מפסיקין לתפלה הוא הדין כאן. והנה בתוספתא ופרק ב' דברכות] תניא, כותבי סת"מ מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה רבי אומר כשם שאין מפסיקין לק"ש כך אין מפסיקין לתפלה. ר' חנניא בן עקביא אומר כשם שמפסיקין כו' עיין שם. מבואר דרבי ס"ל דגם לק"ש אין מפסיקין והיינו כרשב"י, וא"כ אתי שפיר דר"י הנשיא הוא רבי לטעמי' אזיל דאין מפסיקין אף לק"ש בכל כותבי סת"מ. והוא הדין הכא ואף למי שאין תורתו אומנתו אין מפסיקין לק"ש ככל כותבי סת"מ. מיהו למה שיתבאר בסמוך לא דמי אהדדי]. ע"כ לא הפסיק לק"ש וסוגיא דשבת ר' יוחנן הוא וכמו שנתבאר דס"ל כר' חנניא בן עקביא דלא כרבי, כן נראה נכון

ועדיין צריכי לברורי. מדוע מפסיקין לק"ש ולשאר מצות ומי שאין תורתו אומנתו מפסוק אף לתפלה והלא הלכה רווחת. בישראל העוסק במצוה פטור מן המצוה ובפ"ק דברכות [די"א ע"א] נפקא לי' מקרא בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך כו' ומדוע יגרע העוסק בתורה מחתן דפטור מק"ש משום דעוסק במצוה והרי תורה אדרבא עדיפא מכל המצות. ואין לומר דההיא סוגיא דפ"ק דשבת אתאן למאן דלית לי' האי כללא דעוסק במצוה פטור ממצוה. וכדפירש"י בפרק הישן בסוכה [דכ"ו רע"א] דת"ק הברייתא דסבר דחתן חייב בק"ש. ור' שילא דסבר בני החופה דחייבים לית להו הך כללא דהעוסק כו', מלבד דבחידושי הרשב"א שם כתב דליכא שום תנא דפליג אכללא דהעוסק כו' פטור כו', ומיהו צ"ע דהא ר' חנניא בן עקביא דבירושלמי ותוספתא דקאמר כותבי סת"ם חייבים בתפלה ובכל מצות האמורות בתורה עיין שם היטב. והנראה דקאמר כן לתלמודין. ובתלמודא דידן הא בסוכה שם מייתי משום ר' חנניא בן עקביא להיפך דס"ל העוסק כו' עיין שם] עוד זאת קש ין סתמי אהדדי דסתם משנה פ"ק דברכות חתן פטור מק"ש דהעוסק כו'. וכן בפרק הישן (דכ"ה ע"א] סתם משנה דשלוחי מצוה פטורים מסוכה מהאי טעמא וסתם משנה פ"ק דשבת דמפסיקין לק"ש וקאי אחברים דעוסקים בתורה כדמוקי בגמרא, וכן קשיין דברי הפוסקים אהדדי, ותו א"כ מה פריך מברייתא דקתני אין מפסיקין לק"ש ודחיק לאוקמי בעבור שנה. נימא דאתיא ככולהו מ"ד דס"ל העוסק כו'

ונראה לי דעד כאן לא שייך הך כללא דהעוסק כו' דזה לא שייך אלא בשלוחי מצוה או חתן או שאר מצות לפי שעה. ואמרינן דבשעה זו שעושה זאת המצוה פטור ממצוה אחרת ויעשה האחרת בזמן אחר שלא יעשה זאת, אבל תורה שהיא בכל עת ובכל שעה דכתיב והגית יומם ולילה ואפי' לרשב"י בפי"א דמנחות] דבק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש מודה הוא דנוהגת בכל עת. וא"כ אי נימא דהעוסק במצוה דתורה פטור משאר מצות. לחנם נתנו כל המצות כולם ואיה מקום לכל המצות אם יקיים והגית בו יומם ולילה. ועוד דהא עיקר לימוד התורה לידע מה לעשות וכדאמרינן בספ"ק דקדושין [ד"מ ע"ב] נמנו וגמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה. ואם לא יעשה כלל אין הלימוד מצוה. וזה פריך בירושלמי ולא מודה רשב"י שמפסיקין לעשות סוכה כו' ולית לי' לרשב"י הלומד על מנת לעשות כו' עיין שם. והוא מה שכתבתי דמהאי טעמא לא שייך כאן כללא דהעוסק במצוה כו' ורק בתפלה דחיי שעה, ולפירש"י כשאין השעה עוברת