אוצר המלך נו

ואפי' הכי חזינן דמשיאין לו עצה לחלוץ ולא לייבם לבטל מצות יבום משום חשש קטטה ושנאה, הרי כמה גדול כחו של שלום ומגיעת השנאה והקטטה מבני ישראל

וראיתי בתרומת הדשן (סימן רס"ג] הורה על מי שיש לו בנים, ורוצה לישא אשה בת בנים משום ולערב אל תנח ידך, וחושש לקטטה שיהי' שנאה בינה ובין הבנים. דרשאי לישא אשה שאינה בת בנים מהך דהחולץ הנ"ל דמבטלין מצות יבמין בשביל קטטה ע"כ דבריו, ובעל חלקת מחוקק באהע"ז [סי' א] השיב עליו די"ל דההיא ברייתא אתיא כאבא שאול דאמר מצות חליצה קודמת למצות יבום ונמצא אינו עובר כלל דבר מן התורה דדי לו בחליצה עכ"ד. ודבריו תמוהין [דע"כ לא קאמר אבא שאול אלא לפי שראו שאין מכוונים לשם מצוה ע"כ מצות חליצה קודמת. אכן בהחולץ דאקרא דודברו לו קאי, ודריש ודברו לו היינו שישיאו לו עצה הוגנת דיחלוץ ולא ייבם. ומן התורה ודאי גם אבא שאול מודה דמצות יבום קודמת ועיין בהרדב"ז סימן נ"ו שם, ושוב מצאתי בט"ז לאהע"ז וכן בספר פנ"מ שכתבו כן. ועיין שם מה שהשיבו על דברי בעל חלקת מחוקק האחרונים עיין שם] דהרי רבינו [בר"פ א' מהל' יבום] פוסק דלא כאבא שאול. ומצות יבום קודמת למצות חליצה. וכמסקנא דתלמודא דהחולץ [דל"ט ע"ב] עיין שם ואפי הכי העתיק [בר"פ ד'] מהלכה הנ"ל הך ברייתא דודברו או שישיאו לו עצה ההוגנת אם הוא זקן והיא ילדה דאומרים לו כלך אצל שכמותך ואל תשים קטטה. ואע"ג דס"ל מצות יבום קודם אפי' הכי פסק דדחינן מצוה זו משום קטטה, וא"כ ראיית התרומת הדשן נכונה. דאף לענין ביטול מצות ולערב אל תנח ידך יכול לבטל כשחושש לקטטה כמו דמבטל מצות יבמין משום האי חששא וכנ"ל

והנה בתרומת הדשן הוסיף שם לומר דדוקא לישא אשה שאינה בת בנים, אבל שלא לישא כלל אסור משום חשש קטטה דאפשר שיבוא לידי חטא עין שם. ולא ביאר זו מניין לו. ונראה דמשמע לי' מסברא דרק עשה דחינן בשביל קטטה שיעבור על לאו דלא תשנא. אבל ביש לחוש לחטא לא דחינן בשביל קטטה שיבוא לידי לאו דלא תשנא. דמאי אולמא האי לאו מהאי לאו שיבוא לידי חטא. אלא דלכאורה מהא דגדול השלום שמותר לשנות מפני דרכי שלום משמע איפכא. וכבר לעיל דלא דמי להתם

וראיתי לש"ב הגאון החסיד ר' אלי' מווילנא ז"ל בביאורו לאהע"ז] כתב משמעות יפה לדברי התרומת הדשן מלשון הגמרא כלך אצל שכמותך דהוא מיותר, אבל בא להורות לנו דוקא כלך אצל שכמותך אבל לא תשב בלא אשה כלל מחשש קטטה ודפח"ח. ולפי ענ"ד יש מקור לזה מגמרא ערוכה בפ"ג דסוטה [ד"ג ע"א] דתניא וקינא את אשתו רשות דברי ר' ישמעאל רע"ק אומר חובה כו' מאי טעמא דר' ישמעאל ס"ל כהאי תנא דתניא ראב"י אומר כלפי שאמרה תורה לא תשנא כו' יכול כגון זו, ופירש"י אחר שאמרה תורה שאסור להביא עצמו לידי שנאה ותגר יכול אף שרואה אשתו עוברת על דת יהודית נסתרת עם שכיניה לא יקנא להן. תלמוד לומר ועבר עליו רוח קנאה וקינא את אשתו, ורע"ק אומר קינוי אחרינא כתיב כו' ע"ש. הרי להדיא דאע"ג דגלי קרא ל"ת שאסור להביא עצמו לידי קטטה. מ"מ כשחושש לחטא פן תזנה אשתו רשאי לקנאות, ואף שיבוא לידי קטטה. וצ"ל דרק מצות יבום בלבד דחינן בשביל קטט אבל לא כשחושש לביא לידי חטא, וכחילוק התרומת הדשן

איברא כד דייקינן י"ל עוד. דאף דביטול מצות יבום ולהביא לידי חטא כהדדי נינהו. רק ההיא ברייתא דהתורה משום קטט לבטל מצות יבום אתיא כמאן דאמר אסור לקנאות. ומבואר שם [ד"ב סע"ב] טעמי' דדריש לשון קינוי המטיל קנאה בינו לבינה ומהאי טעמא אסור לקנאות ע"ש. וא"כ ע"כ דס"ל דאף דחושש לחטא פן תזנה מ"מ כיון שעל ידי הקינוי יבוא לידי קנאה וקטטה בינו לבינה, וכפירש"י שזו מקניטתו ע"ש שחושדה ויהי] קטט, ע"כ אסור לקנאות אף דחושש לחטא וכותי' אתיא הך ברייתא דבשביל קטט רשאי לבטל מצות יבום אכן למאן דאמר דמותר וחובה בה לקנאות דקיי"ל כותי' ואע"ג שיבוא לידי קטט לא חיישינן כין שחושש לחטא. הכי נמי אין לבטל מצות יבום בשביל קטט

וכזה הי' ניחא מה דמעולם תמהתי, בהא דקאמר בריש סוטה אמתני' דהמקנא, בדיעבד אין לכתחלה לא קסבר אסור לקנאות, דמאן תנא הוא דהא לא פליגי ר' ישמעאל ור' עקיבא אלא אי רשות אי חובה אבל מותר לכולי עלמא. וכן תנא