אוצר המלך נג

משמע בפ"ג דתענית [דכ"א ע"א] בהא דאילפא ור' יוחנן הוי דחיקא להו מלתא טובא אמרו ניקום ניזול ונעבד עסקא כו' ושדי על יהו האי כו' שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה. והרי אמרו ראה חיים כו' זו אומנות וא"כ מדוע קראו המלאכים זה אל זה נשדי עלייהו גודא כו' על מה שרוצים למעבד עסקא להתפרנס. וע"כ דכיון שעדיין הי' אפשר להם להתפרנס בדוחק בביתם לא היו רשאים לצאת למעבד עסקא. וכן משמע להדיא בפ"ב דמכות [ד"ח ע"ב] אמתניתין דהאב גולה על ידי הבן פריך והתנן יצא האב המכה את בנו כו' ומשני דגמיר ופריך והאמרת אע"ג דגמיר מצוה קעביד ומשני בשוליא דנגרי ופריך חיותי' הוא דכתיב ראה חיים כו' ומשני בגמיר אומנות אחריתא ע"כ, הרי דבגמיר אומנות אחריתי תו לא מקרי חיים למודת האומנות ואין חושש פן לא ימצא די ספוקו למזוני באומנות חדא דגמיר

אך קצת קשה דלפי זה מתניתין דהאב הרודה את בנו היינו כשרודהו ללמוד תורה דאי לאומנות אחריתי קשה קושיית הגמרא שם מקמי הך משנה לרבא נימא כיון דאלו גמר לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה וע"כ דמיירי ברודהו לתלמיד תורה דבזו אע"ג דגמיר מצוה. וא"כ קשה למה לי תרתי בבי אב הרודה את בנו ורב הרודה את תלמידו הא היינו הך והכל חדא שרודה לתלמיד תורה

ונראה לי דודאי י"ל מתניתין דיצא אב המכה בנו דמיירי גם בלומדו אומנות ולא קשה כדפריך לרבא כיון דאלו גמיר לאו מצוה השתא נמי. דהנה בריש פרק ואלו מגלחים [די"ד ע"א] אמתניתין דאלו מגלחין הבא ממדינת הים קאמר מתניתין דלא כר' יהודא דתניא ר' יהודא אומר הבא ממדינת הים לא יגלח מפני שיצא שלא ברשות ואמר רבא לשוט דברי הכל אסור למזונות דברי הכל מותר כי פליגי להרוחה מר מדמי כלשוט ומר מדמי כמזונות ועיין שם. ושמעינן מהא דפליגי ר' יהודא וחכמים ביוצא לים לסחורה להרוחה דחכמים מדמי למזונות ושרי ור' יהודא מדמי ללשוט ואסור: ולפי זה אתי שפיר דרק אמתניתין דהכא הוא דמשני בדגמיר אומנות אחריתי דתו ליכא מצוה בהכאה דכיון דהאומנות דלומד עכשיו היינו למותר ולהרוחה בעלמא. והנה במתניתין תנא עוד והבן גולה על ידי אביו ופריך והתניא אינו גולה ומשני מתני' רבנן דר' שמעון הוא דסייף חמור מחנק וברייתא ר' שמעון עיין שם. והנה בתמורה (דל"ב ע"ב מייתי תניא כותי' דר"י דאמר לרבנן דר' שמעון בין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית היו בין העמדה והערכה ודלא כריש לקיש מדתנא בספרא הכי וסתם ספרא ר' יהודא ור' יהודא היינו רבנן (בר פלוגתי' דר' שמעון עיין שם וברש"י [דל"ג רע"א] ולפי זה יובן דמתני' דהתם כיון דאתיא כרבנן דר' שמעון והיינו ר' יהודא שפיר קאמר בדגמיר אומנות אחריתי תו ליכא מצוה דרי"י לטעמי' דס"ל דלהרוחה כלשוט דמי ומקרי יצא שלא ברשות אכן מתניתין דלא קתני בן גולה על ידי אביו שפיר י"ל דהא דאב המכה את בנו היינו בדגמיר אומנות ושפיר אצטריך אב המכה את בנו בדגמרי' אומנות ורב הרודה את תלמידו כשלומדו תורה ולא חד גונא הוא. ולא קשה כיון דאלו גמיר לאו מצוה השתא נמי, די"ל מתני' אתאן לחכמים דלהרוחה כמזונות ומקרי יצא ברשות משום דפעמים שמזנותיו מועטים וצריך להרוחה. וא"כ הכי נמי אע"ג דגמיר אומנות אחריתי מ"מ מה דגמרי' עכשיו נמי חיותי' הוא דלא גרע מלהרוחה דשמא לא יצליח ולא ישתכר באומנות זו ואתי שפיר

ולהלכה הנה רבינו בפ"ז מהל' יו"ט הל' י"ח] כתב ואלו מגלחין הבא ממדינת הים והוא דיצא לצורך כגון לסחורה וכיוצא בו ולא לטייל כו' עיין שם. מבואר דס"ל כחכמים דר' יהודא דכל לסחורה אפי' להרוחה בעלמא כלמזונות

איברא צ"ע דבפ"ה מהל' רוצח הלכה ה'] פסק רבינו באב המכה את בנו היכא דגמיר אומנות אחרתי גולה דאינו מכהו ברשות עיין שם וצ"ע דסתרי דבריו אהדדי דהכא פסק דאף להרוחה מקרי יוצא ברשות והתם כתב דבדגמיר אומנות אחריתי אינו רשאי להכותו והיינו נמי כהרוחה דמי. ושמא ס"ל לרבינו לחלק דרק לגבי עצמו לצאת לים הוי רשות וכלמזונות אבל לענין שיוכל אביו להכותו בלמדו לו אומנות יתרה להרוחה לא הוי הרוחה כמזונות. ודחוק

ועיין בירושלמי (פ"ק דפאה] איתא שאלו את ר' יהושע מהו שילמד אדם את בנו יונית אמר להו מלמדו בשעה שאינו לא יום ולא לילה דכתיב והגית כו' ופריך והתני ר"י ובחרת בחיים