אוצר המלך מב

ויעסקו בתורה לפי שבבבל יש הרבה תמרים מתוקים וטובים. ושם עולא איקלע לפומבדיתא כו' אמרי צנא דדובשא בזוזי ובבלאי לא עסקי באורייתא עי' שם, ואיפוא לא על חנם היו בני בבל יתירי המדע וחריפות השכל מבני ארץ ישראל ליתרון התמרים המתוקים הנמצאים בקרבם, ולא לחנם היו בני ארץ ישראל יתירי כח הזוכר ובקיאים יותר מבני בבל ליתרון השמן זית המשיב הלימוד אשר נמצא אתם ולא נמצא בבבל וכאמור שהזכירה והחידוד. לא ימצאו כאחד כמו"ש בבינה לעתים [דרוש ל"ב] כן נראה נכון

ודע בעירובין (דנ"ה ע"ב] אמר ר"ה כל עיר שאין בה ירק אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה כו' עי' שם, ויש לעיין מדוע לא נחשב בהך עשרה דברים בברייתא שם. ושמא הוא בכלל המיני פירות דזכר ר' עקיבא. והנה רש"י ז"ל פירש הטעם משום דירק נלקח בזול ויכלול לעסוק בתורה עי' שם, ולפי טעם זה אין זה שייכות למיני פירא דמאירים העינים, ובאמת כן נכון לתלמיד חכם לדור במקום שיכול לקנות מאכלו בזול ועל דרך שאיתא בפ"ק דתענית [ד"ט ע"ב] מלא צנא דדובשא ובבלאי לא עסקו באורייתא ועי' שם ברש"י ד"ה בבלאי, אכן מלשון גמרא דפריך אהא דר"ה וירק מעליא הוא והתניא שלשה מרבין כו' ונוטלין אחת מת"ק ממאור עיניו כו' וירק כו' עי' שם נראה יותר לפרש דטעמא דירק משום דמאיר עיניו. וע"כ פריך עלה והא אדרבה תניא דנוטל אחת מת"ק ממאור עינו ומשני הא בתומי וכרתי הא בשאר ירקי כו' עיין שם. וגם הא דצנא דדובשא בזוזא כו' דתענית היינו משום דמאיר עיני שכלו וכנ"ל דמיני מתיקה מאירים העינים ומחכימים

והנה על רבינו ודאי קשה מדוע השמיט מימרא מפורשת דר"ה. ונראה לי על פי גמרא דפרק כיסוי הדם [דפ"ד ע"א] תניא אמר ר' אלעזר בן עזרי' מי שיש לו מנה יקח לפסו כו' אמר רב צריכין אנו לחוש לדברי זקן אמר רבי יוחנן אבא ממשפחת בריאים הי' כו' כגון אנו לוין ואוכלין כו' עיין שם, והנה בפרק האשה רבה [דצ"ג ע"א] לענין מקנה דבר שלא בא לעולם קאמר התם אמר רנב"י רב הונא כרב ורב כר"י כו' עי' שם ופירש"י רב הונא מרב שהוא רבו קיבלה כו' עי' שם, ולפי זה יובן דהתם בעירובין רב הונא קאמר לה והיינו אליבא דרב לטעמי' דס"ל דצריך לחוש לדברי זקן ולהסתפק במזונות זלים וקלים ולאכול רק ירק ולא בשר ודגים וכל מטעמים ע"כ קאמר דכל עיר שאין בה ירק אסור לתלמיד חכם לדור בתוכה, אכן אנן דקיי"ל כר' יוחנן וכרב נחמן דכגון אנו לוין ואוכלין ולא יענה גופו וירעיב נפשו רק אוכל כחפצו בשר ודגים [עיין מה שכתב רבינו לקמן פרק ה' הלכה י' עי' שם ובהרב כסף משנה] יפה עשה רבינו דלא זכר זה כן נראה נכון

פרק ה' הלכה ב'

כשהחכם אוכל מעט זה הראוי לו לא יאכלנו אלא בביתו על שולחנו לא יאכל בחנות ולא בשוק אלא מפני צורך גדול כדי שלא יתגנה בפני הבריות ולא יאכל אצל עמי הארץ ולא על אותן השולחנות המלאו' קיא צואה. ולא ירבה סעודותיו בכל מקום ואפילו עם החכמים. ולא יאכל בסעודות שיש בהן קיבוץ הרבה ואין ראוי לו לאכול אלא בסעודה של מצוה בלבד כגון סעודת אירוסין ונישואין והוא שיהיה תלמיד חכם שנשא בת תלמיד חכם. והצדיקים והחסידים הראשונים לא אכלו מסעודה שאתה שלהן: בסוף פרק אלו עוברין [דמ"ט ע"א] תניא אמר ר שמעון כל סעודה שאינה של מצוה אין תלמיד חכם רשאי להנות ממנה כגון מאי אמר ר' יוחנן כגון בת כהן לישראל ובת תלמיד חנם לעם הארץ כו' עי' שם משמע הא כל שאינה בכהאי גונא דבת כהן לישראל כו' שרי, אבל רבינו החמיר. עוד שלא להנות מכל סעודת הרשות בלעדי סעודת תלמיד חכם בבת תלמיד חכם. ועיין מה שכתב הרב כס משנה דרבינו כתב זה דרך מוסר ולא ביאר מנין לו להוסיף על דברי רז"ל. ונראה לי דהוא ממה שאמרו רז"ל בפרק אלו טריפות [דמ"ד סוע"ב] ר' אלעזר כי הוי משדרי לי' כו' וכי הוי מזמני לי' [פירש"י לאכול אצלם] לא אזיל אמר לא קא בעי מר דאיתי דכתיב ושונא מתנות יחי' ע"כ. ובודאי הינו בסעודת הרשות דאלו בסעודת מצוה מי לא שמיע לי' דברי יש אומרים ס"פ ערבי פסחים [דקי"ג ע"ב] בהא דשבעה