אוצר המלך כט

בערב שבת מנחה שזמן מנחה בע"ש הוא בחול ודינה בי"ח ברכות ושכח להתפלל בחול עד שבת והרי הוא ריצה עכשיו להשלים המנחה דחול דע"ש וקאמר דדינא הוא דיתפלל ב' של שבת ואע"ג דהוא תשלומין דמנחה הקודמת לקדושה ואז הי' דינה בי"ח ברכות מ"מ כיון דשכחה והרי הוא משלימה עכשיו כשכבר קדשה שבת דיינינן לי' בז' ברכות. וכן להיפך בשכח מנחה של שבת מתפלל במוצאי שבת ב' של חול אע"ג דהוא תשלומין דמנחה דקודם חול והי' צריך להיות בז' ברכות מ"מ כיון דהוא מתפלל עכשיו יעשה כמשפט שעכשיו שהוא חול. והכי נמי דכותי' ממש אע"ג דהוא משלים עכשיו הלמ"ד שהי' ראוי להיכתב קודם קדושת השם והי' דינו שימחק מ"מ כיון דשכחו לכתוב מקודם והרי הוא כותבה עכשיו לאחר שכבר קידש השם דיינין לי' בדינא דעכשיו שלא יהי' נמחק

מיהו יש לדקדק דשאני התם דבדין גם בשבת הי' ראוי שיתפלל תפלת י"ח אלא דמשום טירחא דצבורא ועונג שבת אוקמה אז' ברכות וא"כ אם שכח תפלת מנחה דערב שבת הרי לא עדיפא מתפלת שבת גופי' דהי' דינה בי"ח ברכות אלא דמשום כבוד שבת הקלו כש"כ בהשלמת מנחה דערב שבת דסגי בז' ברכות וכן להיפך בשכח מנחה של שבת. משא"כ הכא דליכא האי טעמא והבן]

עוד נראה לי להביא ראי' לכאורה מפרק בן סור ומורה [דע"א ע"ב] במשנה ברח עד שלא נגמר דינו ואח"כ הקיף זקן התחתון פטור ומפרש בגמרא התם טעמא דכיון דאי עביד השתא לאו בר קטלא הוא ע"כ. והנה שם יש ג"כ ב' זמנים ומקומות הללו שנעשה סורר ומורה ונגמר דינו קודם שהקיף זקן חייב נעשה בן סו"מ ונגמר דינו אחר שהקיף זקן פטור. וקאמר תנא דמתניתין שאם נעשה סו"מ קודם הקפת זקן ונמצא שהי' ראוי לגמור דינו אז ושיתחייב מיתה אלא שברח ולא הי' באפשר לגמור דינו ועכשיו הרי הקיף זקן. לא אמרינן כיון דאין אנו באין אלא להשלים מה שהי' צריך מקודם שהרי כבר נעשה בן סו"מ קודם הקפת זקן. מ"מ לא דיינינן לי' בדין הקודם להתחייב אלא בדינא דעכשיו ופטור. והכי נמי דכותי' דיש ב' מקומות אי נכתב קודם אותיות השם רשאי למחוק ולאחר השם אינו רשאי. ואם שכח הלמ"ד וכתבו אחר כתיבת השם אע"ג דהי' ראוי להיות מקודם ואינו אלא תשלומין דמקודם מ"מ בדינא דעכשיו דיינינן לי' וכנ"ל. והגם דידעתי דיש לחלק קצת בין השוים מ"מ מטעמא דקאמר בגמרא משום אלו עביד השתא לאו בר קטלא הוא. אותו טעם שייך ג"כ הכא דכמו דאמרינן התם אבן סו"מ זה שנעשה בן סו"מ קודם שהקיף זקן רק שנגמר דינו עכשיו אמרינן כיון דאלו נעשה סו"מ עכשיו הרי הוא פטור השתא נמי דבאנו לגמור דינו אקודם דינו כעכשיו. הכי נמי אלו כתב עכשיו אותו הנטפל לשם מלאחריו הראוים להכתב עכשיו הרי קידשם השם הנך נמי קידשם השם (ועדיין יש לפקפק בזה. ובמקומו יתבאר בסייעתא דשמיא מה דיש לעיין ההך עניינא דאשתני גופא אשתני קטלא בפרק בן סו"מ שם ובפרק נערה שנתפתתה [דמ"ה ע"א] ואין כאן מקומו] כן נראה לי לפי דברי רבינו

איברא מצאתי בירושלמי (פ"ק דמגילה] כל האותיות הכתובים עם השם מלפניו נמחקים כגון לד' בד' מד' שד' שכן מצינו בציץ שהוא מובדל ממנו קודש למ"ד מלמטן והשם מלמעלן כל האותיות הכתובים עם השם מאחוריו הרי אלו קודש ואין נמחקים כו' ע"כ. מבואר מדבריו דטעמא לא בקידשו השם ולא קידשו תליא מלתא דודאי קידשו השם בשוה בין אותיות שלפניו ובין אותיות שלאחריו רק דשאני אותיות שלפניו שהרי הם מובדלין מן השם כדאשכחן בציץ והם כמו תיבה אחרת הסמוכה לשם משא"כ אותיות שלאחריו שלא מצינו שהם מובדלין מן השם. ולפי זה בנידון דידן ששכח למ"ד מהשם וכתבה אח"כ בזה לא יפה כחה מאומה שהרי עדיין הוא כשכח תיבה אחרת הקודמת לשם. אכן בתלמודין בשבועות לא נזכר טעמא דירושלמי

ונראה לי ליישב טעם דלא נזכר. דהנה בפ"ק דסוכה [ד"ה ע"א] תניא ציץ כי' וכתוב עליו ב' שיטין קודש למ"ד מלמטה והשם מלמעלן אמר ר' אלעזר ב"ר יוסי אני ראיתיו ברומי והי' כתוב עליו קודש לד' בשיטה אחת ע"כ. והנה יש להבין לת"ק דקאמר דכתוב עליו ב' שיטין קודש מלמטן וד' מלמעלן והרי ראבר"י עד ראי' שהי' כתוב הכל בשיטה אחת וכי לת"ק הי' ראבר"י עד שקר חלילה. וצ"ל דס"ל לת"ק דחיישינן לב"ד שבאותו שעה שהיו טועין וסבורים דצריך הכל בשיטה אחת א"כ לית הלכתא כן. ואשכחן כהאי גונא בתלמודא בדוכתי טובא דחיישינן לב"ד טועין. וכזה ממש מצינו במשנה בסנהדרין [דנ"ב ע"א] דתנן מצות הנשרפין כו' ודלקק את הפתילה וזורק לתוך פיו כו' אר"א בר"צ מעשה בבת כהנת אחת שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפו אמרו לו לפי שלא הי' ב"ד של אותו שעה בקי ע"כ. מבואר ממש כדברינו דאמרו לראבר