אוצר המלך כז

כל כתבי [דק"כ ע"ב] דקאמר למימרא דרבנן סברי גרם כבוי מותר ור"י סבר גרס כבוי אסור כו' דתניא הרי שהי' שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחץ ולא יסוך כו' נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עלי' גמי ויורד וטובל ר"י אומר לעולם יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף ומשני שאני התם דאמר קרא לא תעשון כו' עשי' הוא דאסור גרמא שרי כו' והיינו טעמייהו דרבנן דאסור לעמוד בפני השם ערום כו' ע"כ. מבואר להדיא דלמסקנא טעמא דרבנן דאסור לטבול משום דאסור לעמוד בפני השם ערום אבל גרמא דמחיקה שרי דעשיה אסר קרא. והכי נמי שרי לשרוף ביתו כדרכו כיון דליכא טעמא דאסור לעמוד בפני השם ערום משום גרמא לחוד שרי

איברא מ"מ נראה לי דאסור הכא. דהנה בפ"ק דיומא (ד"ח ע"א] מייתי נמי הך ברייתא דהי' שם כתוב על בשרו ופירש"י לא ירחץ שלא ימחקנו ואזהרה למוחק את השם כו' ע"כ' וכתבו תוס' שם ד"ה לא ירחץ כו' וזה לשונם בפרק כל כתבי מסקינן משום דאסור לעמוד בפני השם ערום אבל משום לא תעשון לא אסרינן גרמא ולא כפירוש הקונטרס עכ"ל. וכן בשלהי יומא [דפ"ח ע"א] פירש"י ג"כ לא ירחץ שלא ימחוק השם וכתבו בתוס' ד"ה לא ירחץ דרש"י לא עיין בפרק כל כתבי עיין שם. ולפי ענ"ד אם כי מה אני ומה כחי נגד רבותינו עמודי עולם בעלי התוס' ז"ל מ"מ תורה היא כו' ולפענ"ד כדעת רש"י בהא דלא ירחץ דטעמא משום שלא ימחוק דאי לא תימא הכי מדוע איכפל תנא למתני כל הני בבי הוי לי' למימר בקיצור נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך גמי דאסור לעמוד בפני השם ערום ומה לי רוחץ ומה לי סך מה לי טובל בין כך ובין כך הא עומד בפני השם ואסור לת"ק. אבל ברור הוא דרישא דלא ירחץ ולא יסוך קאי אפי' אינו רוחץ או סך כל גופו אלא אותו אבר שהשם חקוק עליו כגון שהשם חקוק על ידו והוא רוצה לרחוץ או לסוך ידו וכל גופו מלובש וליכא איסור דעומד בפני השם ערום. עם כל זה אסור משום דעל ידי זה בודאי השם נמחק. ואע"ג דהוא אין רצונו לכך אלא רוחץ כדרכו והשם נמחק ממילא והרי קרא קאמר לא תעשון עשי' אסור הא גרמא שרי ומהאי טעמא שרי לטבול אי לאו דעומד בפני השם ערום. מ"מ יש לחלק בדבר ולאו כל אפין שוין דהנה אשכחן בממון כהאי גונא דבפרק כיצד הרגל [דכ"ג ע"ב] אמרינן שיסה בו את הכלב כו' פטור דאינו אלא גורם. וקשה מאי שנא מהא דטימא את הטהור ואינך דבפרק הגוזל קמא (ד"ק ע"א] דר' מאיר דדאין דינא דגרמי מחייב וכבר הקשו כן התוס' פרק לא יחפור [דכ"ב ע"ב ד"ה זאת עיין שם מה שתירצו. ועיין בהרא"ש שם [סי' י"ז] ובפרק הגוזל קמא [סי' י"ג] שכתב וזה לשונו ויש לחלק דכל היכי דהוא בעצמו עושה ההיזק לממון חבירו וברי הזיקא מקרי דינא דגרמי וחייב כו' אבל כל הני הוי גרמא בעלמא דההיא דשיסה בו הכלב לא ברי הזיקא כולי האי דשמא לא ישוך הכלב כו' עיין שם. למדנו לחלק בממון דהיכי דגורם על ידי מעשיו היזק ודאי לממון חבירו חייב לשלם אבל היכי דאינו גורם ברי היזק אע"ג דסוף שחבירו ניזוק על ידו מ"מ כיון דבשעת מעשה לא הי' ברי היזקא הוי גרמא ופטור. והכי נמי נימא באיסורין כהאי גונא לענין מחיקת השם דכשירחץ ויסוך על השם שכתוב בדיו על ידו הלא ודאי וברור שימחק. וא"כ אע"ג דאינו אלא גורם אסור כיון דודאי שעל ידי זה ימחק השם ואע"ג דאין מתכוין אלא לרחוץ ידו. אבל בטובל בשרו במים כיון דאינו משפשף וכמו שאמר ר"י ובלבד שלא ישפשף א"כ ודאי דלא מקרי ברי הזיקא להמחק ולהכי שרי. ואפי' אם ימחק אח"כ לא עביד איסורא דלא תעשון אמר קרא אבל גרמא שרי אי לאו דאסור לעמוד בפני השם ערום. ובשבת בכהאי גונא שרי להעמיד כלי חרס מלאים מים לחכמים דגרם כבוי שרי כיון דאינו אלא חשש שמא יתבקעו ולאו ברי הזיקא שרי. אבל היכי דברי הזיקא ודאי אפי' אינו מוחק בידים אלא גורם אסור כההיא דלא ירחץ דטעמא משום גרם מחיקה וכפירש"י כן נראה לפענ"ד

והגם דעדיין לא נתיישבו דברי רש"י במה שכתב אהא דכורך גמי להגין משטף המים ע"כ. דזה ודאי קשה דבזו לא שייך חשש מחיקה דאינו אלא גרמא וכמפורש בפרק כל כתבי דטעמא משום דלא יעמוד בפני השם ערום וכנ"ל וזה צ"ע עדיין. אכן בההיא דלא ירחץ שפירש רש"י הטעם משום מחיקה שעל זה תמהו התוס' נראה לפענ"ד דהדין עם רש"י וכנ"ל]

ונראה לי להביא ראי' לדברינו דבפרק ח' שרצים [דק"י ע"ב] פריך אהא דלירוקנא תרין בשיכרא ומיעקר ומי שרי והתניא מנין לסירוס באדם שאסור דכתיב ובארצכם לא תעשו בכם לא תעשו דברי ר' חנינא ומשני הני מילי היכי דמקכוין הכא מעצמו הוא דאמר ר' יוחנן הרוצה כו' ופריך עלה והאמר רב אשי כו' ומשני אלא בסריס כו' עיין שם והשתא אי נימא דרחיצה וסיכה אי לאו דאסור