אוצר המלך ר

דהרי זה כלו חדשיו והוא בן קיימא שיוכל להתקיים ולחיות, ואף דרביעית הוא שיעור חיות האדם דכל אדם כשיפחות דמו מרביעית אינו יכול לחיות כנזכר לעיל מגמ' דשבת. זהו כשיפחות ממה שהיה ונחלש גופו וג"כ לא ימות תיכף רק שיהיה פוחת והולך כח חיותו עד שימות אם לא יתוסף בו עד רביעית. אבל ודאי יוכל לחיות איזה זמן שהרי בן ח' דסתמו אין בו רביעית דם שהוא תחלת ברייתו של אדם ברוב ולדות ומ"מ יוכל לחיות עד ל' יום. ובן קיימא שכלו חדשיו ונגמר גידול חיותו בבטן שפיר יתקיים אף שבלידתו עדיין אין בו רביעית. אחר שיינק איזה ימים מחלב אמו שהוא דם הנעכר יתוסף דמו ויהיה רביעית, ורז"ל למדו מבנפש האדם דשיעורו בתחלת ברייתו של אדם. ושיעורו ברביעית כנזכר לעיל מהספרי זוטא תהו לענין כלל שיעור טומאת דם שהוא כתחלת ברייתו של אדם. הלכו אחר שיעור הבינוני שהוא ברוב בני אדם אבל ולד זה שהוא אדם בן קיימא ותחלת דמו דפחות הרי יש בו שיעור נפש האדם ותחלת דמו דידיה. משא"כ נפל דלא נגמר עדיין חיותו ואין בו עדיין כל דמו שיהיה בו כשיגמר חיותו. וכיון שאין בו רביעית הרי אין בו שיעור תחלת דמו של אדם כלל. ואף דיש בו כשיעור של קטן שאין בו רביעית. אותו קטן הרי יש בו תחלת ברייתו דידיה והוא שיעור נפש האדם דידיה משא"כ הנפל שאין בו רביעית דאין בו שיעור תחלת ברייתו דידיה ולא דבינוני דעלמא, ואפי' בן ח' אף שיוכל להתקיים ל' יום ואמו שוחה עליו ומניקתו [כלשון הגמ' שבת קל"ה א'] לא יועיל לו יניקתו להוסיף בו דם וחיות כלל כיון שלא נגמר חיותו והוא מתנונה והולך עד שימות. ומשום הכי בדוקא נקט רע"ק דם קטן

[קמו] וראיתי במשניות החדשים הנ"ל מביא מספר רל"מ [רץ למשנה] ב' תמיהות קיימות לדעתו בזה על דברי רע"ק וחכמים בתוספתא שם ע"ש. וספר זה לא ידעתי מנו והקושיות אינם כלום. דמ"ש דלא הבין ראיית רע"ק מעצמות דשם הטעם דברוב בנין ורוב מנין ניכר שהוא עצם אדם כמ"ש הרמב"ם ובפירוש המשנה שם מ"א] ע"ש. ובאמת עיקר הראיה הוא ע"פ דברי רמב"ם הנ"ל דשיעור זה נלמד מבעצם אדם דאי היה שיעור זה הלל"מ בלא טעם מה שייך ללמוד משם לדם ושם הכי גמירי. ובספר משנה אחרונה שם כתב דסברת רע"ק צ"ע אמאי קרי לרובע שיעור מיוחד קאי על דברי הרע"ב דפירש כן טעמו דרע"ק והוא לקוח מדברי הרמב"ם שם בפירוש המשנה ע"ש] יותר מרוב בנין ע"ש. וכפי המובן לכאורה הוא קושיא נכונה דבשלמא כולו לאו שיעור הוא אלא מסברא דבכולו אין צריך שיעור שפיר יש ללמוד גם לדם. אבל רוב בנין ורוב מנין היא שיעור מיוחד כמו רובע ובין שיהי' הלל"מ או משום דניכר תמונת אדם אין ללמוד מזה לדם. וזה מעין קושית ספר רל"מ הנ"ל. וע"ש שנדחק בזה בדברים שאין בהם ממש. דמ"ש דרוב בנין (ורוב מנין] אין שוה בקטן וגדול. כפמ"ש בביאור הקושיא לא ידעתי מאי נ"מ אם שוה או אינו שוה, מ"מ הוא שיער מיוחד שאמרו בעצמות ולא אמרו בדם ומהיכי תיתי ללמוד זה מזה. ובלאו ה"נ דבריו ליתא, דמה בכך דאין שוה בכמות ושיעור זה הוא במנין האברים ובבנין היינו גודלן בבנין הגוף ובשוקים ויריכים ושיעור דמנין ואיברי הבנין שוים בגדול וקטן. ואף דאין כמותן שוה כמידת רובע השוה בכמות. הרי לא שיערו ביה בכמותן. ואף אתה אמור בשיעור הרובע שהוא בכמות שאינו שוה בגדול וקטן כשיעור מנין האיברים שיכנסו בשיעור זה. אבל שוה הוא בכמות שבזה הוא אותו שיעור וה"נ בשיעור דמנין ובנין וכמ"ש

[קמז] אבל באמת בלאו הכי דברי התוספתא שם אין להם מובן כלל מ"ש רע"ק שם מה עצמות אע"פ שאין בו רובע כו'. והרי בעצמות שאין בהם רובע אמר רוב בנין ורוב מנין ולא כולן, א"כ אי משם בא ללמוד לדם נימא גם בדם כשיצא רובו ואין בו רביעית טמא. דלא אמרו שיעור רביעית אלא במקצתו ומיעוט דמו ולא ברובו. וכמו השיעור רובע דעצמות שהוא בדליכא רובו. ואין לדחוק ולומר דאין ה"נ מ"ש רע"ק שיצא כולו לאו דוקא הוא והוא הדין לרובו דבכל התורה כולה רובו ככולו. דא"כ מה השיבו לו חכמים שם על זה לא אם אמרת בעצמות שהרי רובן טמא בלא רוב כו' אי רע"ק בא ללמוד באמת מזה דגם בדם רובו שאין בו רביעית טמא. ותו דבסיום הך ברייתא דתוספתא מבואר בהדיא דאמר רע"ק דלא אמרו אלא כשיצא כולו ולא חסר אפי' טיפה ע"ש. וצריך ביאור איך למד זה מעצמות, ובספר זר זהב מהגר"א על התוספתא שם פירש ומה עצמות אם ליקט עצמות כל הגוף של קטן כו' ועל זה השיבו כו' שכן רובן כו' וכ"ש כולן תאמר בדם כו' אלא ברביעית ולא רובו וכן כולו ע"ש, ונכפלו דבריו אלו בספרו אלי'