אוצר המלך קמב

ס"ל כר"י ודעדיפא מיניה. אבל לשונו לא משמע קצת כן. ושוב מצאתי בקרבן עדה על ירושלמי פ"ז דנזיר ה"ג] בשיורי קרבן ד"ה תחת הרגיש בזה. וע"ש מה שהוקשה לי' דלפי דעתו דלתות עדיפא. לא ידעתי מה קושיא דהרי בגמרא שם אמר גם בדלת משום דאיכא כמה אגרופין ודדמי לשוורים ויעו"ש בתוס' סוע"א ד"ה והרי ובריטב"א שם יעוש"ב. וא"כ גם דלתות אוהל דרבנן, ומה שכתב עוד ראיה ממתני' דריש פרק ח'. לא ידעתי מה ראיה הרי הר"ש כתב דר"א כר"י ס"ל ורבנן פליגי ע"ז וסתם מתני' כרבנן]

[נד] ומיהו מ"מ י"ל לקיים זה מסברא מטעם אחר. דאף דעכו"ם אינו נקרא אדם בכלל בהמה ודאי אינו. וכמבואר ביבמות [ס"א ריש ע"א] דפריך מקרא דונפש אדם גבי מדין וגבי נינוה י"ב רבוא אדם. ומשני משום בהמה ופירש"י דגבי בהמה מקרו אדם ע"ש, וא"כ הכא דמן התורה בין אדם בין בהמה אין נעשים אוהל וההלל"מ הי' רק על בהמה ואין עכו"ם בכלל ונשאר על דינו. ולענין גזירת חכמים באדם להיות אוהל לטמא מסברא י"ל דגם עכו"ם בכלל. ועכ"פ לענין שלא לחוץ דהוא מן התורה בישראל כנ"ל, כ"ש העכו"ם אי נימא דלא גזרינן בו אף לטמא דאין חוצץ, וע"כ מ"ש בב"ב דחוצץ משום דחלון שאני דלא אמרו אלא באוהל ולא בדופן. וקשה על דברי רמב"ם מ"ש, ועי' תפ"י שם [מ"ד בועז אות ב'] כתב ליישב קושית הרא"ש הנזכר לעיל דכששמו בדופן נתבטל מכלי ע"ש. וכבר קדמו מהרש"א הנ"ל דכוון לזה וכמו שכתבתי לעיל, אבל באדם לא שייך זה כנ"ל, ושוב ראיתי בספר משנה אחרונה שם וריש פרק ו'] הרגיש בזה [והוא קרי לסתימת פתח וחלון דפנות אהלים. וכן כתב (שם משנה ב'] יעו"ש באורך. ובאמת אין ענין זה לזה ושם במאהיל ובדברי הרא"ש ובריש פרק ח') הנזכר לעיל מבואר החילוק בין חלון, ולפי דברי הרמב"ם ופרק ה' מ"ה] ומובא בתוי"ט שם ד"ה מפני גם ארובה אינו ענין לדפנות אהלים ע"ש] והניח בצ"ע. וע"ש ומשנה ב] מ"ש על קושית הרא"ש. ולא עמד על כונתו כמו שכתבתי לעיל ולפי דברי מהר"ם המובא בתוי"ט [שם משנה א] ד"ה ר"א. דבאדם פליגי דר"א מדמה לבע"ח דיש בו רוח חיים ורבנן מדמי לכלים משום דמקבל טומאה ע"ש. ובפירוש מהר"מ הנדפס מחדש לא נמצא זה כי הוא מהדורא בתרא שחיבר במאסרו במגדל. כמ"ש שם ריש פרק ב' וסוף פרק ד' וסוף פרק טן וס"ל דעיקר דין המקובל הוא רק בכלים ובאדם דנו מסברא, וי"ל דע"כ לא אמרו לדמות לכלים אלא באדם המקבל טומאה דלא דמי לבע"ח שאין מקבלים טמאה, אבל במי דאין מקבל טומאה כבע"ח ויש בו רוח חיים כבע"ח, י"ל דגם הם מודו לדמותו לבע"ח דחוצץ. ועי' בתוס' [ב"ב י"ט סוף ע"ב] הנזכר לעיל מייתי ממס' אהלות דר"א פליג בכלים, ומצויין שם בטעות [ממשנה ריש פ"ו] ובאמת במשנה פליגי רק באדם, אבל כונתם להתוספתא שם וריש פרק ז'] והובא בהר"ש וריש פרק ג'] דשם איתא הפלוגתא גם בכלים

[נה] ובא"ר להגר"א מפרש גם לתנא דמתניתין כן. אבל לשון המשנה לא משמע כלל כן. וכמו שכתב גם ספר משנה אחרונה וס' תפ"י שם. דהו"ל למכללינהו ולמיתני בסיפא פלוגתא דר"א. וכי היכי דפליג אאדם והיינו כשנושאין במוטות כמו שאיתא בתוספתא ובהר"ש. ה"נ בכלים גם באותם דמקבל טומאה כשנתונים תחת המוט דלא נטמאו. ומה שכתב ס' משנה אחרונה שם דמה שכתבו הר"ש והרע"ב דר"א מטהר בתרוייהו ר"ל באדם ובכלים. לא דק כלל דאיך יפרשו אתרוייהו על מה שלא נזכר במשנה לפני זה כלל, וכונתם פשוטה ומבוארת דר"ל בין בטומאה תחתיו בין בטומאה על גביו והתוי"ט בתחלה דר"ל כן כתב רק ומסתברא כו', ולא זכר התוספתא דידע דלשון המשנה לא משמע כן, אלא דמסברא לא יכול לחלק ע"כ אמר ומסתברא כו'. ור"ל דיש לומר דהתנא סמך דנדע זה מעצמנו, ובאמת זה דחוק וגם התוס' לא מייתי אלא לענין דברי ר"א דתוספתא שם גבי מפתח, דתנא תוספאה אליבא דר"א לטעמיה שם. ובמשנה לא נזכר הפלוגתא גם גבי מפתח. ובתוספתא (שם הל' ב] במפתח איתא ר' יהודה אימר בשם ר"א ולא אמר סתם ר"א אומר משמע דלאו כולהו תנאי ס"ל כן לר"א. וזהו כמו שכתבתי דתנאי נינהו אליבא דר"א. וסתם משנה ר' מאיר דהוא בר פלוגתיה דר"י בכל מקום לא ס"ל דפליג אכלים, ומ"ש בברייתא קמייתא דתוספתא פלוגתא דר"א בכלים בסתם. ולא ר"י בשם ר"א כבמפתח. י"ל משום דבברייתא דמפתח לא נזכר דברי ת"ק כלל. ולא נתפרש שם אהייא קאי כלל דנשנית להוספה על דברי המשנה ואמתני' קאי. ובמשנה לא נזכר פלוגתא דר"א דס"ל דר"א לא פליג בזה והתוספתא