אוצר המלך קלח

דבאותה נוסח ישן לא מייתי בסוף הא דכלי עץ נמי. אבל באמת מה שכתב בתחלת דבריו דכן כתב הג"א. לא דק יפה דהג"א כתב סתם כלי רחב וכולל בזה גם כלי עץ שאין מקבל טומאה, ובתרוייהו משמע מיניה דלא כותיה כנ"ל, ולפי מ"ש שכן כתב בשם ה"ר שמשון הר"ש ס"ל כן בתרוייהו. אבל מאחר דהב"י הביא הגירסא רבינו שמואל. הרי שכן הוא גם בדפוס ישן ואם מצא הוא איזה נוסח ישן בכתב יד רבינו שמשון הי' לו להזכיר זה. וע"כ דהוא כתב בר"ת ר"ש והמעתיק טעה בזה, ולפי מ"ש לעיל דמשמע מתוס' דלא אמרו אלא בכלי, מוכח נמי דלא גרסינן רבינו שמשון. דא"כ הי' להם להביא משמו ג"כ מה שכתב אחו"ג כנזכר לעיל. ובהג"א שם מסיים על זה פירוש ר"י משמע דהעתיק כל זה מתוך פירוש תוס' שחיבר הר"י עצמו, וא"כ דהר"ן הביא דברי הרר"ש, ע"כ דלא גריס רבינו שמשון דאי אפשר שיביא דברי תלמידו ומוכרח הכונה כנ"ל, וגם מלשון הפסקי תוס' לב"ב [שם סי' ע"ז] שכתבו כלי חרס כו' כלי עצם כו' ע"ש, משמע דהם דינים שונים וככלי עץ העשוי לנחת סתם דאין צריך. ולא משמע דקאי אדלעיל ובאם אי נמי דקאי לדעיל היל"ל וכן כלי עץ או עכ"פ בוי"ו החבור וכלי עץ

[מח] ועכ"פ הנה גם המהרש"א מבואר מדבריו דהבין בדברי הרר"ש כן, אלא שהוסיף דלקושטא דדינא צריך גם בזה סתימת כולו מטעם אחר. ור"ל דהר"ש עצמו שקדם להר"י כנ"ל לא ידע ממציאת ר"י הנזכר דגם כלי שאין מקבל טומאה לא מהני להעמיד, וי"ל דהוא ס"ל כמ"ש תוס' שם לפני זה בשם ר"י דלא אמר אלא בדבר המקבל טומאה ע"ש במה שכתב א"כ כו'. וכן הוא גם בפירוש הר"ג מאוה"ג לב"ב הנדפס מחדש [שם י"ט ב] בטעמא דיכול לעמוד בפני עצמו ע"ש, אבל למאי דהדר ביה ר"י אח"כ על ידי מה שמצא בפירוש המשנה כתב לדינא כנ"ל. ועל זה יש לתמוה מאחר דהעשוי לנחת אין צריך לבטל. א"כ דמי לסותם כולו דאין צריך לבטל ע"כ דמהני אף שהוא כלי דהוי כמבוטל לדופן. הכי נמי בכלי עץ דלנחת גם כשאין סותם כולו נמי כן. כיון דאין צריך ביטול הרי הוא כמבוטל, ואולי יש לדחוק ולחלק קצת ביניהם ודחוק. אבל בלאו הכי לפי מה שכתבתי דגם הג"א ומרדכי שכתבו וכלי עץ העשוי לנחת כו' כונתם אפי' כשאינו סתום. א"כ מדבריהם מוכח דלא כותיה, שהרי הם לפני זה כתבו כמסקנת דברי ר"י שבתוס' דגם מפתח שאין מקב"ט לא מהני להעמיד. ואפי' הכי לא מצרכי הכא בכלי עץ שיסתום ומוכח דלא כותיה

מט) ואיברא דהט"ז ביו"ד וסי' שע"א ס"ק ג'] ביאר מחלוקת שבין ג' תירוצי התוס' שם בהא דמעמיד. ודהמרדכי שם שכתב שיהי' בלא סמיכת דבר אחר ס"ל כתירוץ א' ומה שכתב אח"כ ממפתח שאין מקבל טומאה אין ר"ל דבעינן כלי דוקא רק להביא ראיה דאין צריך מקבל טומאה יעו"ש. וגם הד"מ שם וכן בהג"ה בש"ע שהביא רק תחלת דברי המרדכי דצריך שיעמוד בלא סמיכת דבר אחר, ולא הביא כלל סיום דבריו במפתח. מבואר דהבין בכונתו כט"ז הנ"ל, וגם בנקה"כ שם בסוף דבריו כתב דדברי המרדכי ואגודה כתירוץ א' דתוס'. ודכן דברי הרמ"א והב"ח ע"ש, ולפי דבריהם להמרדכי לא מהני סמיכת שום דבר משום דחשיב סתימת עראי ואינו ענין לסתימת אותו דבר עצמו. ומהרש"א לא כתב אלא לדברי ר"י האחרונים שבתוס' ואין מדברי מרדכי והג"א לפי זה סתירה לדבריו. אבל באמת אע"פ שאיני כדאי להרהר אחר דברי רבותינו גדולי ההוראה רמ"א וב"ח וט"ז וש"ך מ"מ תורה היא. ולדעתי דבריהם בזה צל"ע, ומלבד דהמעיין שם בלשון המרדכי במה שכתב וכן דלת שהגיפה כו' ואפי' כי' [וכן בהג"א שם] יראה דבא להשמיענו בזה חידוש דין והלכה, וכל דבריו שם קיצור פסקי דינים להלכה לקוחים מדברי התוס'. ולא כתב שם טעם וראיה לשום דבר, ומה ראה להוסיף בזה להביא ראיה ולתקן, וגם אם כמו שכתב הט"ז דבא רק לתקן הא דמפתח. הי' לו לומר והא דתנן כו' ולא בלשון הוראת הלכה ופיסוק דין. בלאו הכי נמי מאחר דכתב גם הא דמצא ר"י אח"כ דבמפתח שאינו מקבל טומאה. והר משם הביא דמשום כלי הוא כמבואר בתוס' ע"ש, וא"כ מנא ליה זה דסמיכת כ"ד לא מהני כיון דלפ"ד לא כתבו תוס' זה אלא למאי דלא ידעו תחלה השא דתלו לה בדין דנדבך. דמפורש ברישא דמתני' שם לחלק בין כלי לדבר אחר. ותו דמשמע מתוס' דכשמצא ר"י בפירוש המשנה דמפרש כו' נראו הדברים בעיניו והודה לזה, ולפ"ד דההוא פליג אדלעיל. א"כ ר"י עצמו הדר ביה ממה שכתב לעיל. ואמאי נקטי