אוצר המלך קל

וע"כ דכיון לדידי' לא חזי מבטל. וע"ש שסיים ואהדרינן לגופא דמתניתין לברורה ואמרי' גרוגרות חזי כו' ע"ש. ור"ל דהקושיא אגרוגרות לא קאי אדשמואל כלל ומה דחזי לדידי' ודאי דלא מבטל ומה דלא מבטל פשיטא לגמרא דלא חייץ. ושמואל חידש רק הא דגם מה דחזי לבע"ח לא מבטל. ואין לומר דשאני רקיק דתחלתן מאכל אדם ולא מבטל גם אח"כ כשנמאס כיון דאכתי חזי לבע"ח לא מבטל. משא"כ תבן דמעולם לא חזי. דזה אינו דיש לומר אדרבא הסברא להיפך כיון דמעיקרא מוכן לאדם ולא לכלבים כשנמאס ממה שהי' מוכן מסח דעתיה מיניה. משא"כ במוכן מעיקרא לבהמה ומקשה מק"ו, ואע"ג דבהך מתניתין תני נמי גרוגרות דמאכל אדם. יש לומר דגרוגרות שמניחין בחלון שיוכל להתקלקל קצת מלחלוח הכותל גם בהיותו בחבית סתמן הם מקלקלים שאין ראויים לאדם. ע"כ י"ל דסמך לשנות סתם אע"ג דר"ל שהתריפו דוקא משא"כ בתבן לבהמה, ועוד דגם תבנא סריא חזי לבהמה, וצריך שיהי' מוסרח ביותר וכמ"ש תוס' שם ד"ה בתיבנא ולא שייך לו כ"כ לפרש סתם תבן. משא"כ לאדם דבקל מתקלקל, ועוד דתבן חזי עוד לטינא ולהסקה וגם הני הוי כמו לבהמה וקשה לשמואל, ומברייתא דסוכה הנ"ל דאמר דסתם תבן לא בטיל לדברי הכל. י"ל דאין ראיה לשמואל. ולהקשות מברייתא דהתם אמתניתין דהכא. די"ל דלא דמי חלון לבית מלאה תבן דהתם כמו שאמר ר"א [בעירובין ע"ט רע"א] דבית לא למטיימי' קאי ע"ש, ואע"ג דהגמ' בסוכה מייתי לה לענין הכשר סוכה דהא אדרבא לסתום ולמעט קיימי ולא דמי טפי לבית מחלון. ע"כ הגמרא דהתם כר"ה בעירובין שם דמדמה לחריץ דלמטיימי' קאי ולא מחלק ביניהם, וסוגיא דב"ב לא בעי לאתויי מהתם משום דאיכא למידחי כדר"א

ויעיין עוד שם [בש"מ כ' א'] אסוגיא דהתם מייתי ג"כ מהר"י מיגש דמפרש הקושיא מעשבים חזי לבהמתו קאי אדשמואל. וכ' ואהדרינן לגופא דמתניתין לדקדק לה ולברורי כו' כיון דקשו לכותל כו' ע"ש. ור"ל ג"כ דהך קושיא לא קאי לדשמואל והיינו דגוף הדין דאי לא מבטל אינו ממעט לאו מדברי שמואל הוא. וגם הרמב"ם אזיל בשיטת רבו הר"י מיגש בזה, ובזה סר מעליו תמוהת ספר תוס' רע"ק על משניות [פי"ג דאהלות מ"ה אות י"ח] שהניח בצע"ג דלפי דבריו מוכח ממתניתין שם דאוכלין לא מבטל אין ממעט ע"ש והי' לו לומר כן אמה שכתב [שם משנה ו'] ולא תבואה שבחלונות דפירש הרע"ב משום דדעתו לפנותו ומאי פריך מב"ב אדשמואל מהא דעשבים בחלון ותקשי לי' מתניתין. אבל לא ראה דברי הר"י מיגש הנ"ל, וכפי הנראה הוא כיון ג"כ לב' משניות הנ"ל. דע"כ אמר דהקושיא אגרוגרות ואעשבין שעלו לא קאי אדשמואל. ורש"י דמפרש כל הקושיא אדשמואל כנ"ל הוא מפרש גם הך דתבואה דלא כהרע"ב הנ"ל שהוא לקח פירושו מהרמב"ם [שם משנה ה'] ע"ש, והר"ש והרא"ש שם מפרשי דשאין בו ממש ושיש ב' ממש קאי גם אתבואה. וקאי אגרעיני תבואה ולא שגדל שם ומשום דאין בו ממש אינו ממעט יעו"ש. וחידוש על התיו"ט ושאר מפרשי המשניות דלא מייתי כלל פירוש זה דהוא מתקבל בלשון המשנה טפי, ובא"ר מהגר"א פירש ג"כ כן ע"ש, ומדברי התוס' ב"ב (שם י"ט ב] ד"ה ותיפוק שכתבו אפי' מבטלו כו' ותימא כו' ע"ש. משמע קצת דמפרשי ג"כ כהר"י מיגש הנ"ל. דלרש"י דשמואל חידש זה דצריך שיבטלו וא"כ קושית הגמ' ותיפיק לי' היינו אפי' תימא דממעט הגם דלא מבטל לי'. וא"כ לא קשיא קושייתם כלל. וע"כ דמפרשי דשמואל חידש דרקיק אינו מבטל והקושיא דאפי' אי מבטל כו'. וקצת חידוש דלא מייתי כלל פירש"י דלדידיה לא קשה ולבאר דהם אין מפרשים כן

[לד] ושוב ראיתי בחידושי הרמב"ן שם חשב באמת קושיות התוס' כמו שכתבתי ע"ש, והוא מפרש כרש"י. וריטב"א הנ"ל י"ל דמפרש כהר"י מיגש ומקשה אדשמואל דאמר דמאכל בהמה אין מבטל, ואגרוגרת באמת אין הקושיא אדשמואל אך לפי זה מהגמרא דלעיל מוכח כמ"ש תוד"ה ותיפוק הנ"ל דלא מהני ביטול בלא מעשה להוציא מטומאה. וא"כ אכתי אי אפשר לומר כפי' הריטב"א הנ"ל ואין מקים לפירושו רק אליבא דרש"י ורמב"ן הנ"ל, דלדידהו י"ל דביטול לבד מועיל להוציא מטומאה וא"כ קשה עליו ממ"נ, ומיהו ראיתי בש"מ שם ד"ה אר"ט בשם הרשב"א בסוף דבריו דאפשר דהיכי דבטלו במחשבתו נמי מבוטל וחוצץ אינו נראה דצ"ל ואינון ממעט יעו"ש. ומשמע דר"ל לענין להוציא מטומאה, וליישב קושית תוס' הנ"ל דגם בזה מחלק בין למעט אז בעי' ביטול במעשה אבל לחוץ דסותם לגמרי סגי בביטול לבד. וי"ל גם דברי ריטב"א ושפיר לעיל למעט ס"ל כהתוס' והכא דלחוץ מקשה שפיר ומ"מ מ"ש לעיל קשה.