אורח לחיים פב

בו אביו לפי שהי' מטיל שנאה עליו עכ"ל אלא שלא היו חשודין בעיניו על ש"ד וא"כ שוגג הוא ואף השוגג צריך כפרה וכן נראה מדברי המדרש שהביא רש"י ז"ל בפ' ויגש בפסוק ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם שהי' מיצר ודואג על שליחותו אל האחים וז"ל רש"י שם ומדרשו סבור הייתי למות שני מיתות בעה"ז ובעוה"ב שנסתלקה ממני שכינה והייתי חומר שיתבעני הקב"ה מיתתך עכשיו וכו' עכ"ל ולמה יתבע הקב"ה ממנו מיתת יוסף אם לא מפני ששלח אותו למקום סכנה כנ"ל לכך וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה יותר מן החיוב מן הדין עבור תשובה מחמת ששלח אותו כנ"ל

ברש"י ז"ל עולה תמנתה ובשמשון אומר וירד תמנתה בשפוע ההר היתה יושבת עולין לה מכאן ויורדין לה מכאן עכ"ל ואפשר לומר דהכתוב אומר אצל יהודא לשון עלי' עולה תמנתה שבדרך שהי' נוסע לתמנת נזדמנה לו אשה מן השמים כמ"ש רש"י ז"ל על פסוק צדקה ממני וז"ל ורז"ל דרשו שיצתה בת קול ממני ומאתי יצאו הדברים לפי שהיתה צנועה בבית חמי' גזרתי שיצאו ממנה מלכים ומשבט יהודא גזרתי להעמיד מלכים בישראל עכ"ל ונמצא הי' ליהודא עלי' גדולה בנסיעה זו שיצא מן האשה שנזדמנה לו מן השמים בדרך זו מלכות בית דוד אבל בשמשון לפי שהי' לו ירידה גדולה מן האשה שלקח בתמנת ע"כ כתיב וירד שמשון תמנתה

ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ ויקרא שמו פרץ הלשון מה פרצת עליך פרץ אין לו פירוש ונראה דכתב האר"י ז"ל בס' לקוטי תורה שפרץ הי' נשמת ער וזרח נשמת אונן והנה שמא גרם שקראו ער ונתהפך לרע ועשה הרע בעיני ה' והי' תקונם ע"י הסבה מאת ה' ע"י יהודה וער הי' בכור יהודא ולו יאות המלוכה וזה הי' תקונו שניתנה לו מדת מלכות העולה מאה כמ"ש בסידור האר"י ז"ל בכוונת מאה ברכות וז"ל וממנו לנוק' הנק' אדני בגימט' מאה בהיות אלף בצורת יו"י והיו"ד של הנו"ן בחשבון מלבד הנו"ן עצמה כזה יויד"יני ובזה יעלו ניצוצות שבקליפה בסוד מ"ן לנוק' לתקנם בסוד מאה אדנים עד כאן לשונו וכיון שניתנה לו מדת מלכות העונה מאה הי' עולה הניצוצות הקדושות שהביא ער לקליפות וגם כשנתוסף לו חשבון מאה על שמו ער שנתהפך לרע נעשה הצירוף קרע וזה השם של קרע מקרע הקליפות והוציא מהם ניצוצות הקדושות כמ"ש בסידור האר"י ז"ל בכוונת עי"כ בפסוק אור זרוע לצדיק ס"ת קרע וכו' וז"ל יכוין לקרוע הקליפות ע"י השם קרע ולהעלותם מהקליפות אותם הטיפות שיצאו למגנא מן היסוד שנק' טוב עכ"ל ונמצא הי' תקונו ע"י שנתוסף בו מאה של המלכות על שמו ונעשה קרע ויצא הניצוצות הקדושות מהקליפות למקומם וזה השם של קר"ע גימטריא ש"ע וזהו גימ' של פרץ וע"כ כשנתקן נק' פרץ וזהו מה פרצת עליך פרץ ואל תקרא מ"ה אלא מאה כלומר המאה של מלכות שנתוסף לך על שמך הראשון בזה נתחזקת ונתקנת לקרות לך פרץ וע"כ ויקרא שמו פרץ כי השם הוא המורה החיות שלו כנ"ל ותקונו ע"י שם קרע גימ' פרץ כנ"ל וגם בלשון הקודש ובלשונינו פי' של קרע ופי' של פרץ אחד הם ונק' פרץ ע"ש המלוכה שהמלך פורצין לו גדר לעשות לו דרך כמ"ש בסנהדרין פרק ב' משנה ד' ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו

וטעם שנקרא שני זרח אפשר לומר מפני שהוא אונן ואונן בגימטריא ק"ז ומאת ה' היתה זאת שתקונם הי' ע"י אביו יהודה שיש בו מדת מלכות ונתוסף באונן ג"כ אדנ"י בסוד מאה אדנים המעלה ניצוצות הקדושות מהקליפה ואז נעשה ר"ז והנה כתב בליקוטי התורה על יפסוק ותקשור על ידו שני וז"ל דע כי ער השחית יותר מאונן חדא דהשחית בידו עוד כי לא הי' מחמת סיבה רק מחמת עבירה ואונן לא הי' רק כי ידע כי לא לו יהי' הזרע וגם לא הי' רק אם בא על אשת אחיו ושחת ארצה וכו' עכ"ל ונמצא עיקר העבירה שלו שהי' שונא לאחיו ולא הי' רוצה ליתן לו זרע ומחמת עבירה זו שהי' שונא לאחיו גוררת עבירה אחרת ועשה הרע בעיני ה' והכניס ניצוצות הקדושות לקליפה וכשנתוסף מאה אדנים להעלות הניצוצות הקדושות מהקליפה לא נתקן עדיין עבירה שהי' שונא לאחיו והוצרך לבא