אורח לחיים עה

המקום מחניים ועיין פי' רש"י ז"ל מחניים שני מחנות של חוץ לארץ שבא עמו עד כאן ומלאכים של ארץ ישראל שבאו לקראתו והיה קשה לרש"י מה בא ללמדנו בזה שקרא מחניים על שם שני מחנות של מלאכים אלא שבזה מתורץ קושיא אחרת למה שלח כעת מלאכים לעשו אחר שבחו אליו מלאכי ארץ ג"כ והי' לו שני מחנות ולא שלח קודם שבא אליו מלאכי ארץ ישראל אלא שהכתוב בא נלמדנו שלא רצה לשלוח קודם שבאו מלאכי חרץ ישראל אליו כדי שלא ישאר לבדו מבלי שמירה ממלאכים אבל אחר שבאו אליו מלאכי ארץ ישראל לשומרו והיה לו שני מחנות מלאכים שלח מלאכי חוץ לארץ אל עשו אחיו ונשאר בשמירה של מלאכי ארץ ישראל והמתין עד בואם וזה שמדייק רש"י ז"ל ממלת לפניו ר"ל מן המלאכים של מחניים שהזכיר מקודם מזה השני מחנות שלח מלאכי חוץ לארץ אל עשו וע"כ פי' רש"י ז"ל מלאכים ממש ומלת לפניו הוא לשון קודם וכן בכאן יש לומר כן מלאכים לפניו ר"ל המלאכים הקודמים שהיה לו והם מלאכי חוץ לארץ שהיו אצלו קודם שבאו מלאכי ארץ ישראל וכיון שבאו אליו ג"כ מלאכי ארץ ישראל שלח מלאכי חוץ לארץ הקודמים אליו אל עשו כנ"ל

ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב וכו' הקשה באור החיים למה אמר לאמר אחר שאמר בפירוש כה תאמרון לאדני לעשו וגם למה הגדיל חלק הרע על עצמו שלא בפניו לקראו אדון ותירץ שלא יחשוב עשו שהמלאכים מעצמם קראו אדון מפני שהוא הבכור לזה צוה אותם לאמר לעשו שיעקב בעצמו דיבר כן וקראו אדון והחליף אותו שלא לילך עמו במחלוקת עכ"ד ודפח"ח ואפשר לומר שיעקב אבינו נשמר מזה שנא להגדיל על עצמו חלק הרע ולא על המלאכים כי ידוע כי כ"ה היא השכינה ומלת אמירה נופל על מחשבה שבלב כמו כי תאמר בלבבך וזה שצוה אותם לאמר כ"ה תאמרון ר"ל כ"ה השכינה תהיה במחשבותיכם בשעת אמירותיכם לאדני לעשו יהיה במחשבותיכם אל השכינה שנקראת אדון וכן כה אמר עבדך יעקב ר"ל יעקב בשעה שאמר בלשון עבדך יעקב כה אמר ר"ל השכינה היה במחשבתו שהיא נקראת אדון והוא עבד ונתחכם לומר בלשון הזה שעשו ישמע שיעקב צוה להם לקרותו אדון והוא העבד אבל מחשבת יעקב היה אדרבא שלא להגדיל הרע ואל השכינה הי' במחשבתו לקרותה אדון והוא העבד

ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו עיין פי' רש"י ז"ל שמחנה משמש לשון זכר ולשון נקבה ונראה לומר ע"פ פשוטו דקשה האיך הוציא יעקב אבינו ע"ה דבר זה מפיו שעשו יכה את המחנה והלא ברית כרותה לשפתים לפיכך נראה שאמר בלשון זה אל המחנה והכהו ר"ל שהמחנה יכה אותו את עשו והיה נשמר לומר שעשו יכה את המחנה אמר בלשון זה כאדם התולה קללתו בחבירו

קטנתי מכל החסדים ע"ד שכתבתי בפרשת תולדות בפסוק וילך האיש הלוך וגדל עד כי גדל מאד והעולה משם שאדם צריך לראות לעבוד את השי"ת בטובתו שנותן לו בעשירות ובשאר טובות ולא ח"ו לירד ולרחק את עצמו מן השי"ת בשביל הטובה שנתן לו השי"ת כמ"ש ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך וכן אם הוא מתגאה ח"ו בשביל גודל מדריגתו בעבדות השם אז גור שאין אני והוא יכולין לדור ונופל מאיגרא רמא לבירא עמיקא וזהו שאמר קטנתי מכל החסדים וכו' ר"ל אני הייתי מקטין עצמי מכל החסדים שנתת לי ומכל האמת שאני עשיתי הייתי מקטין עצמו ולא להתגאות ח"ו וע"כ הצילני נא וכו' ועפ"י פשוטו י"ל שיעקב אבינו טען עם השי"ת קטנתי מכל החסדים ר"ל אתה הקטנת אותי מכל החסדים וכו' אשר אתה עשית ואני לא הי' חפץ בהם כי במקלי עברתי את הירדן ושאלתי לחם לאכול ובגד ללבוש ולא יותר ועתה הייתי נשני מחנות והגדלת טובך עלי יותר מדאי שלא מרצוני ונתמעט זכיותי ועל כן הצילני נא וכו'

הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו פן יבוא וכו' לכאורה כי ירא אנכי אותו הוא מיותר והול"ל הצילני נא מיד אחי מיד עשו פן יבוא וכו' ונראה דהנה האדם שבא לו ח"ו איזה יראה גשמיות צריך להפשיט ממנה ולדבק ביראת השם ויעקב אבינו ע"ה רצה להפשיט עצמו מיראה זו של עשו ולא היה